British Imperialism and the Organization of Mass Migrations of Jews from Islamic Countries, 1949–1951

כמיליון יהודים חיו במזרח התיכון ובצפון אפריקה ב-1948 וכמעט כולם הגרו בתוך כשלושה עשורים. כשני שלישים מהם עלו לישראל והשאר היגרו לארצות המערב. בין העולים לישראל נכללות שלוש קהילות יהודיות, לוב, תימן ועיראק, שהגרו בשנים 1949-1951, ועלו לישראל כמעט בשלמותן. העולים הללו מנו כ-210,000 נפשות והם היוו כשני שליש מעולי ארצות האסלאם שהגיעו לישראל בגל העלייה הראשון, הפורמטיבי, המכונה "העלייה ההמונית". במחקר הקיים מקובל לראות את תופעת העלייה משלוש ארצות אלה במסגרת מערכת היחסים בין ישראל, שלטונות ארצות ערב והיהודים. אולם מבט מעמיק יותר על התופעה מגלה שותף סמוי - הבריטים. תקופה זו מציינת אמנם את ראשיתו של תהליך הדה-קולוניזציה של האימפריה הבריטית שהחל בהודו ובפקיסטאן, נמשך בארץ ישראל ואחר כך הקיף מדינות נוספות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בהן לוב, מצריים, עיראק, דרום תימן ועוד. אך ב-1949 עדיין הייתה בריטניה המעצמה החשובה ביותר בחלקיו הדרומיים של המזרח התיכון והיא עדיין היתה נחושה להגן על האינטרסים שלה באזור: להבטיח שליטה על הפקת הנפט ושיווקו, ולהוסיף ולשלוט בתעלת סואץ ובמאחזים האיסטרטגיים סביבה ולבסס את אחיזתה של האימפריה הבריטית במושבותיה באפריקה.

תימן, לוב ועיראק היו ב-1949 אזורים של שליטה ישירה או עקיפה של בריטניה: עדן הייתה קולוניה בריטית, הסולטנויות שבין עדן ותימן היו אזורי חסות בריטיים וגם תימן האימאמית קיימה קשרים עם השליטים הבריטים של עדן. לוב נכבשה על ידי כוחות בעלות הברית ב-1943 ומאז היתה תחת שליטה בריטית אולם היתה עתידה לזכות בעצמאות במהלך 1951. עיראק היתה אמנם עצמאית מאז 1932, אך החוזה האנגלו-עיראקי מ-1930 הבטיח את השליטה הבריטית האסטרטגית במדינה באמצעות החזקת בסיסים צבאיים ליד בגדאד ובצרה וניהול ההפקה והשיווק של הנפט בצפון עיראק. בחינת תהליכי יציאתם של היהודים מארצות אלה מגלה שבכל אחת מהן מילאו הבריטים תפקיד פעיל וללא סיועם לא היו יציאתם ההמונית של היהודים והעברתם לישראל יכולים להתבצע.

בהרצאה זו אנתח את האינטרסים הבריטיים במזרח התיכון ואת תרומתם לתהליך הגירת היהודים בכל אחת משלוש הארצות הללו. כמו כן אבדוק כיצד אמורות היו העברות היהודים לתרום להמשכו של האימפריאליזם הבריטי וליציבותו בארצות המזרח התיכון.