The Yeshivot as the Main Factor in the Formation of Ultra-Orthodoxy: A Macro Perspective on the Development of the Yeshivot in Israel

לישיבות ישנו תפקיד מרכזי ביותר בגיבוש הציבור החרדי. בהיותן מוסד `טוטלי` (כפי שהגדיר זאת מנחם פרידמן) הן כוננו את זהותו של הצעיר החרדי ועצרו את הסחף החוצה, שפגע קשות בציבור החרדי בשנות הארבעים וראשית שנות החמישים של המאה הקודמת. טוטליות זו הובילה באופן טבעי גם להרחבה משמעותית ביותר של מספר התלמידים בכוללים (שהם למעשה ישיבות לאברכים נשואים) ובהמשך להתגבשות `חברת לומדים`, שבה גברים רבים יוצאים לעבוד בגיל מאוחר, אם בכלל. המוסד המרכזי השני שאפשר מהלך זה הוא דוקטרינת `דעת תורה`. בשעה שהחסידים אימצו את דגם הישיבה הליטאית, אימצו הליטאים את מוסד `גדולי הדור` שיש בו לא מעט דמיון לצדיק החסידי. הישיבות הן המסגרת של האתוס החרדי, וסמכות ה`גדולים` היא התוכן הבלתי ניתן לערעור.

הבשלתן של הישיבות כעבור דור הובילה ל`מהפכת החרדיות החדשה` בשנות השבעים, שמשמעותה היא הפיכת הציבור, שקודם לכן הורכב ברובו הגדול מ`בעלי בתים` העובדים לפרנסתם, לציבור ישיבתי. המהלך לווה בתהליכים של הסתגרות משאר המגזרים במדינת ישראל, העצמת מעמד `גדולי התורה` והאדמו"רים וצמצום מרחב העמדות הלגיטימיות בציבור החרדי.

אם בשנות החמישים והשישים היו עדיין לא מעט צעירים חרדיים שלא השתלבו בישיבות אלא התגייסו לנח"ל החרדי או אף לשירות מלא, מספרם של אלה הלך ופחת בהדרגה, עד שבשנות השבעים נסגר מסלול הנח"ל החרדי. תחת זאת נפתחו עוד ועוד ישיבות, ובהן כאלה המיועדות לתלמידים בינוניים ובהמשך הדרך - אף ל`שבאבניקים` (נוער שוליים מרקע חרדי). נער שאינו מצליח ללמוד באף ישיבה מצא את עצמו למעשה בשולי החברה אם לא מחוצה לה. החברה החרדית הפכה למעשה למעין ישיבת-על, ואין זה מקרה שרבים מגדולי הדור הליטאיים מכונים "מרן ראש הישיבה".

המסגרת הישיבתית, לצד לחצים חברתיים נוספים, הצליחה לשמר אחוז גבוה של הצעירים החרדיים בתוך המערכת, אולם יש לכך מחיר לא פשוט בדמות שוליים הולכים ומתרחבים שקשה לשלוט בהם. עולם הישיבות של היום מתמודד עם אתגרים אלה, אך לא נראה כי מוסד הישיבה מאבד מבכורתו כמכונן הזהות החרדית.