ההתייחסות ל`שכינה` עברה תמורות רבות במהלך הדורות. אחת מהן היא מעבר מתפיסת השכינה כישות אשר מלווה את עם ישראל בסבלותיו ובגלויותיו דרך שכינה גוֹלה וסובלת אשר נזקקת לתפילת ישראל עליה, ועד לנרטיב של זהות בין סבל האדם לבין סבל השכינה. ר` אפרים מסדילקאב, מביא בשם סבו הבעש"ט את נרטיב הזהות בין סבל האדם לבין סבל השכינה, זהות שנועדה לעורר את האדם לתפילה על עצמו ועל השכינה יחדיו. "היינו שמחבר ומיחד צערו בצער השכינה... וכל החסרונות הם באים משם בכדי ליחד ולהתפלל על חסרונה.. היינו תחברו צער שלכם..." [ר` אפרים מסדילקאב, דגל מחנה אפרים, פרשת בהעלותך ד"ה וכי].
לעומת זאת תלמידיו המובהקים של הבעש"ט, ר` יעקב יוסף מפולנאה והמגיד ממזריטש, התנגדו לכריכת התפילה האישית עם `התפילה על השכינה`. הרצאתי תעסוק במשמעות הבדלים אלה, בפולמוס הרמוז בהם, בסוגיות המחקריות העולות מהם, ובמאפייניה של המסורת המשפחתית של הבעש"ט.
לעומת זאת תלמידי הבעש"ט, ר` יעקב יוסף מפולנאה והמגיד ממזריק
התנגדות לכריכת התפילה האישית עם `התפילה על השכינה`. הרצאתי תעסוקתי במשמעות הבדלים אלה, בפולמוס הרמוז בהם, בסוגיות מחקריות העולות מהם, ובמאפיינים של המסורת המשפחתית של הבעש"ט.