The Philosophy of Hermann Cohen in Nevel and Vitebsk, 1918–1924: Bakhtin, Kagan and their Relationship with Rosenzweig

בהרצאתי נבחן אירועים היסטוריים ייחודיים בערים נוול וויטבסק שהביאו ליצירתו של כיוון מחשבה חדש, שזכה לשם האסכולת נוול בפילוסופיה. כתוצאה מהעברה מגרמניה לאחר חוזה ברסט-ליטובסק חזר הפילוסוף הניאו-קנטיאני מטווי קגן לעיר הולדתו נוול. קבוצה של אינטלקטואלים רוסים בראשות מיכאיל בכטין עברה לנוול מפטרוגרד, שנבלעה במהפכה. לעיירה היהודית הקטנה הזו הייתה סביבה תרבותית משלה, המסייעת לחיים אינטלקטואליים. כתוצאה מכך, בשנים 1921-1918, הפך נוול למרכז ליצירה פילוסופית.

בנוול התקיימו דיונים פילוסופיים מתמידים, נערך סמינר קאנט ונכתבו יצירות פילוסופיות. מ` קגן ומ` בכטין, שניהם חסידיו הנלהבים של הרמן כהן, הפכו למנהיגים של אסכולת נוול. התוצאה המשמעותית ביותר של פעילות זו הייתה יצירתו של מיכאיל בכטין שעסק בפילוסופיה של המעשה ובאסתטיקה של היצירה של הדיבור. בנוסף לכך מתווי כגן עסק בנוול בפילוסופיה של היסטוריה בעקבות כהן.

כל החידושים הפילוסופיים הללו נודעו לציבור הרחב רק בסוף המאה ה-20. בניגוד לנציגים הישירים של הניאו-קנטיאניזם של מרבורג, כמו קסירר ונטורפ, שעבדו עם כהן עם התגבשות המערכת הפילוסופית שלו, תפסו הנווליאנים שיטה זו כדוקטרינה פילוסופית אינטגרלית שיוצאת מגבולות של הניאו-קנטיאניזם. קבלת הפנים של כגן ובכטין מאפשרת לראות את הפילוסופיה של כהן באור חדש. השקפה דומה על כהן הייתה אופיינית במקביל לפרנץ רוזנצווייג. מסיבה זו, ההשוואה בין תורתם של כגן ובכטין לפילוסופיה של רוזנצווייג מתבררת כפוריה מאוד.

בהרצאתנו נשקול בקצרה את תורתם של כגן ובכטין, נשווה אותם לפילוסופיה של רוזנצווייג, ננתח את נקודות המבט הכלליות שלהם, הנקראות פילוסופיית הדיאלוג, ונבחן את השאלה כיצד תורות אלו מייצגות את הפילוסופיה של כהן בדרך חדשה.