The Opposites Path in Tanach Study. From Words - To Actual Motivation

הקווים המנחים של הגישה

א. זוגות ניגודים. לעומת עיון רגיל שעוסק באלמנטים נקודתיים, נקודת המוצא ל`דרך הניגודים` היא ההיווכחות כי במקרא מוצבים בעקביות זוגות של ניגודים. (זה מול זה). או אז עובר המיקוד מהצדדים – אל הפער והמתח שביניהם, המשקפים מקטעי חיים. בכך מעביר הכתוב את נקודת הכובד מהפרטים – אל המעיין, אל האדם.

ב. תהליך. מתברר כי הניגודים אינם מוצבים כתמונה סטטית. באופן שיטתי הם מופיעים כתהליך של עליה והתפתחות. הניגוד מוצב מלכתחילה כמהלך של שדרוג. מניע לשינוי תודעתי.

ג. תפנית. בתוך התהליך, באופן עקבי ושיטתי, מתרחשת תפנית,. את התפנית ניתן לראות כ`פתח` של משנת אליאדה: פוטנציאל לעבור ממסלול `היסטורי` למצב `מקודש`. מתלווה לכך גם פן יצירתי.

ד. השלב הרביעי, אולי החשוב מכל: האיון. האלמנט הראשוני, שבאמצעותו הוצב המסע העיוני כולו – מפנה את מקומו, נעלם. במילים אחרות, המסר המקראי ממריא מעבר למישור החומר והפרטים.

עיון ודוגמאות

תהלים א`: המנעד בין הקטבים החזותיים, עץ מול מוץ, הופך לאתגר מוסרי-קיומי של כל אדם

כנף הבגד מול פתיל התכלת; ששת ימי המעשה מול היום השביעי; וכן, שש שנים מול השמיטה, והיובל המחזיר לראשית; העורב מול היונה; הענן מול הקשת (ענן = ממשפחת `חושך ענן וערפל`)

ברמה מורכבת יותר, נוצרים שדות עיון חדשים:

מה ניתן ללמוד מקיום שתי פרשיות הכאה על הסלע, ומקומו הניגודי של המטה בהן?

מה טמון בחזרה של `אור שנכנס למצב החושך` - גם באות הברית לאחר המבול?

המלח – מביא חורבן או תנאי לקורבן?

מה יוצר הציר המחבר של `הבדלה`, שביום האחד מובילה לאיחוד בין הצדדים, ואילו ביום השני מביאה למצב תלוי ועומד, שלא נאמר בו `כי טוב`?

פועל יוצא של העיון ב`דרך הניגודים`

היווכחות כי זו דרך מקראית להגברת הפוטנציאל למעבר מתחום `וידעת` למצב `והשבות אל לבבך`.

`לשם מה` - השאלה הכובשת מקום מרכזי, במקום `למה`

`גם וגם` - במקום `או-או`. המערך השיטתי של זוגות הניגודים מטביע תובנות של שיתוף ואיחוד. ההשלכות מכך על תפיסת העולם מרחיקות לכת, אישית וחברתית

ערך מוסף של הגישה

העמדת פלטפורמה לעיון רענן בכתוב, כמשקף מקטעים של מציאות הממשית

תובנה מרכזית: `ניגודים` אינם מתמקדים בהפרדה ובמאבק. יעדם – בירור, שילוב ושיתוף

מאיר חרמון הוא מחבר הספר "דרך הניגודים בפשט המקרא". ניב 2021