קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

The Poems and Rhymed Poems of Moshe ben Shmuel from Safed (Damascus, 14th Century): Sources and Annals

משה בן-שמואל נולד בעיר צפת במאה ה-14, חי ופעל בדמשק, וסיים את חייו בקהילת קראֵי מצרים. שימש פקיד מס בכיר לאמיר אחד בסוריה, בשירות השלטון הממלוכי שם. היה פייטן ומשורר והתמצא היטב בשירת ישראל של ימי הביניים. היסטוריונים וחוקרי גניזת קהיר התמקדו באישיותו מן הפן ההיסטורי, וסיכמו מתוך חיבוריו את קורות היהודים במאה זו במזרח; אך טרם כונסו כל כתביו וכל שירתו, והללו מחכים למאסף ולמבקר מבחינה לשונית וספרותית.

נראה שאוצר שירתו היה רחב יותר ממה שהגיע לידינו. בשיריו הוא משקף היטב את אמונתו היהודית הקראית, בשימוש צמוד ללשונות המקרא. יתר על כן, רמזים אוטוביוגראפיים לתולדות חייו עולים פה ושם בתוך יחידות שירותיו וחושפים לנו פירורים ממסכת חייו.

הרבה יותר מן השירים, משמשות שירותיו שחיבר בפרוזה חרוזה, מצע פורה מאוד לתיאור אירועים היסטוריים חשובים בחייו, ומתוכם אפשר לשרטט את יחסם של השליטים המוסלמים בסוריה אל היהודים באותה העת; את גזרות השמד שהוטלו על היהודים; על רבניים ועל קראים כאחד. באחת משירותיו מגולל הצפתי בתיאור אוטוביוגראפי את קורות התאסלמותו מתוך כפייה ואונס (בשנת 1354) ואת עלייתו לרגל לעיר מֶכָּה. בביקורת קשה מתאר הצפתי את הפולחן המוסלמי הכרוך במצוות החַאג`. לאחר שובו לדמשק, הוא מהגר לקהיר ומתיישב שם.

בהרצאתי, אני מתכוון לפרוס בתמצית את מכלול היצירה הפואטית שלו, ולהציג את הפרטים ההיסטוריים העולים מתוך שיריו ושירותיו, תוך התייחסות לספרות המחקר שנכתבה עליו עד כה. אעמיד על מקורות השירה העברית ששימשו לו דגמים של כתיבה פואטית, כגון ר` יהודה הלוי (רבני) ואף משה בן אברהם דרעי (רבני ש`הִתְקָרָא`). אציג גם קטעים אחדים מיצירותיו לשם הדגמת סגנונו ולשונותיו.

מקורות:

1. מ` יגור, "הבוחר בדת משה וישראל: משה בן שמואל עולה לרגל למֶכָּה", עת-מול 239 (תשע"ה), עמ` 5–8.

2. J. Mann, "The Vicissitudes of Moses B. Samuel, A Ḳaraite Kātib of Damascus in the Middle of the 14TH Century," Texts and Studies in Jewish History and Literature, Philadelphia 1935, Vol. 2, pp. 201–255.