The Algerian Jew as a Philosophical Paradigm: Exile and Indigenousness

הרצאה זו תדון בחותם שהשאירו העשורים האחרונים של שהשלטון הצרפתי באלגי׳ריה על תפיסת היהודיוּת ויחסיה עם צרפת ועם ישראל, ותטען שההיסטוריה הלא-רציפה של האזרחות הצרפתית של יהודי אלג׳יריה הצמיחה התבוננות מחדש בחיבור המעורער בין זהות ואזרחות, צרפתיוּת ויהודיוּת, גלותיות וילידיות.
במחקר ההיסטוריוגרפי מקובל להדגיש את נאמנותה של יהדות אלג`יריה לשלטון הצרפתי לאחר מתן האזרחות הגורף ליהודי אלג׳יריה ב1870, את תהליך האקולטורציה (acculturation) המהיר של היהודים אשר אימצו את השפה ואת הערכים של הרפובליקה, ואת תמיכתם בהמשכיות המשטר הקולוניאלי בזמן מלחמת העצמאות של אלג׳יריה. במסגרת ראייה זו, נהוג להתייחס לתקנות ממשל וישי ולשלילת האזרחות הצרפתית של יהודי אלג׳יריה בין 1940 ל-1943 כאל משבר חולף בדרך למיזוג הטוטאלי עם הצרפתיות ב- 1962– דהיינו ״גלות״ זמנית מהצרפתיות, כפי שההיסטוריון בנימין סטורה מציע.
לעומת זאת, הרצאה זו מבקשת לבחון את השפעותיהן של תלאות האזרחות הצרפתית של יהודי אלג׳יריה במישור התרבותי והפילוסופי, וטוענת שתקופת וישי מהווה נקודת שבר אשר מערערת את שיווי המשקל העדין בין הזהויות המרובדות של יהודי אלג׳יריה, אירוע מכונן שמותיר את יהודי אלג׳יריה עם שברי זהויות: זהות אלג׳יראית ילידית משוללת על ידי המשטר הקולוניאלי, זהות צרפתית מוטלת בספק (ומוצאת ללעג בדמות יצור הכלאיים של הpied-noir, התושב הצרפתי של אלג׳יריה הקולוניאלית), וזהות יהודית מוחלשת על ידי המורשת של הרציונליזם והנאורות החילונית של הרפובליקה.
הרצאה זו תתמקד בכתביהם של נשות ואנשי ספרות ופילוסופיה ואינטלקטואלים יהודיים ילידי אלג׳יריה (כגון דניס גנון, ז׳ק דרידה, הלן סיקסו, דניאל טימסיט, אלבר בן-שושן), אשר בוחנים את הזהויות המרובות שלהם בראי העזיבה ההמונית של יהודי אלג׳יריה ב-1962. אבקש להראות את הזיקה בין נקודת השבר הזו והתבוננות חדשה בקטגוריות של ״יהודיוּת״ ו״צרפתיוּת״, ולהוכיח איך הפרדיגמה היהודית האלג׳יראית מצמיחה יהודיוּת הנעה בין גלותיות הרואה ערך בקיום הדיאספורי, וילידיות צפון-אפריקאית נוסטלגית.