מטרת הרצאה זו לעקוב אחר התפתחות תפיסת השבת במסורת הפילוסופית של אחד הזרמים החשובים ביותר של היהדות המודרנית. הכוונה למושג "השבת של ההיסטוריה" של משה הס, מבשר הציונות הסוציאליסטית, ואחד ממבשרי הציונות בכלל; לקשר שניסח אהרון דוד גורדון, הפילוסוף החלוץ של העלייה השנייה, בין השבת, הגירוש מגן עדן וערך העבודה הפועלית; ולתפיסתו של נחמן סירקין, מייסד בפועל של הציונות סוציאליסטית, לגבי השבת כ`אור הגדולה` המאירה את דרכה של ההיסטוריה האנושית. אטען, במהלך ההרצאה, שכבר בשבת המקראית יש משהו בזיקה הפנימית בין רעיון הבריאה לחוקים חברתיים, שמתורגם אצל כל שלושת ההוגים האלה לחיבור בין הנחות יסוד מטפיסיות ואידיאלים חברתיים התואמים את האתגרים העומדים בפני היהודים והאנושות בזמנם. עוד אטען שבזכות הרצינות בה התייחסו לחיבור בין רעיון הבריאה לחוק החברתי במקרא, קיים אצל שלושה ההוגים האלה שילוב מיוחד של חשיבה חברתית-ארצית עם אוריינטציה דתית-מטפיסית שאינה מצויה על פי רוב אצל הוגים שאינם מזוהים בדרך כלל כהוגים דתיים.