Between Vienna and Barcelona: The Responsa of Rabbi Solomon Ibn Adret to Ashkenaz
רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת, הרשב"א (1220-1310), כתב אלפי תשובות שהועתקו ביד ועלו על הדפוס בעשרות אוספים שונים לכדי קורפוס ששימש את גדולי החכמים בתולדות ההלכה. בכותרתן של מרבית התשובות נהג הרשב"א לכתוב את שם השואלים או את שם עירם, ומרבית התשובות שזיהויין אף הועתק, הודפס והגיע לידינו נשלחו לקהילות שבסביבתו – בעיקר מקהילות ממלכת קסטיליה וארגון, משאר חלקי ספרד ומפרובנס. הקהילות והחכמים באזורים אלו לא רק השתייכו ליחידות פוליטיות קרובות או זהות לזו של הרשב"א, איש ברצלונה, אלא גם חלקו איתו רקע תורני ותרבותי דומה. בהרצאתי אבקש לבחון דווקא את התשובות המעטות ששלח הרשב"א למקום רחוק בהרבה – לאשכנז.
לידינו הגיעו עשר התכתבויות של הרשב"א עם חכמי אשכנז, מרכז יהודי ורבני שהיה רחוק מעולמו של הרשב"א לא רק מבחינה גיאוגרפית אלא גם מבחינה תרבותית, וכן מבחינת השיח הרבני והרקע התורני. שלוש מהתשובות הן התכתבויות בעלות אופי למדני, ושאינן עוסקות במקרה ספציפי, בין הרשב"א לחכמים מגרמניה – ר` שמריה ממילהאוזן ור` אשר בן יחיאל, הרא"ש; שתיים נוספות אמנם עוסקות במקרה קונקרטי אך אינן מכילות שום פרטים ספציפיים על נסיבות המקרה והאנשים המעורבים בו. ואולם, חמש התשובות הנותרות מכילות התכתבויות עשירות ומפורטות לגבי פרשות הלכתיות סבוכות שהטרידו את חכמי אשכנז עד כדי כך שהחליטו לפנות להכרעתו של חכם המרוחק מהם אלפי קילומטרים.
הרשב"א הוא חכם שנתקפח יחסית במחקר, וכל שכן שתשובות אלו, רסיס ממכלול יצירתו, לא זכו אלא להערות פזורות ולא לעיסוק מסודר ושיטתי. כמה קווי דמיון מייחדים תשובות אלו על פני מכלול תשובות הרשב"א הן מצד צורתן הן מצד תוכנן. את התשובות אבקש לקרוא כדיאלוג בין שני מרכזי תורה ויהדות מרוחקים שהחלו בסוף המאה ה-13 להכיר זו את זו ולבוא במגעים משמעותיים, בעקבות הידרדרות במצבה של יהדות אשכנז, שהובילה בין השאר לכליאתו של מהר"ם מרוטנבורג ולמעבר של כמה מתלמידיו לספרד. קריאת הדיאלוג בין גדול חכמי ספרד לבין חכמים מרכזיים באשכנז על מספר בעיות סבוכות ואף טעונות פוליטית שהתעוררו בקהילות אשכנז באותן שנים מחדדת את ההבדלים בין גישות אשכנזיות וספרדיות להלכה, בין שיטות הקריאה והפירוש שהתפתחו בשני המרכזים – וגם את הקושי של הרשב"א להבין את התרבות האשכנזית ואת תמיהותיו על עולמה הלמדני.