Religion in Zeev Jabotinsky`s Thought and the Revisionist Movement

במהלך השנים גילה המחקר עניין רב ביחסו של זאב ז`בוטינסקי לדת, ובמיוחד התמקד בניסיון להסביר את השינוי שחל בו בשנות ה-30. הנחת המוצא של רבים מהחוקרים הייתה כי חילוניותו של ז`בוטינסקי משקפת עוינות או לכל הפחות אדישות כלפי הדת, ועל כן העמדה החיובית המופגנת שאימץ בשנות השלושים תוארה כמהפך דרמטי. יתר על כן, עמדה חיובית זו מצדו של הוגה דעות חילוני באורח חייו ובמחשבתו נתפסה כסתירה שיש ליישבה, והובילה למאמצים להסביר שינוי זה כהעמדת פנים לצרכים פוליטיים בלבד, או לחילופין לניסיונות לפרש את התבטאויותיו האוהדות כלפי הדת ותפקידה בחברה כמבטאות למעשה חילוניות נוקשה.

דא עקא, מספר טקסטים שנכתבו על ידי ז`בוטינסקי בראשית דרכו ולא זכו עד עתה להתייחסות במחקר מצביעים על כך שהשינוי שחל ביחסו לדת בשנות השלושים איננו כה דרמטי כפי שמקובל להציגו, ושיש להתייחס אליו כאל פרסום, הדגשה ופיתוח של רעיונות שנמצאו בהגותו שנים רבות קודם לכן. בהתאם לכך, ולאור התפתחויות עדכניות בחקר הדתות המצביעות על כך שדת וחילוניות אינן בהכרח ספירות נפרדות ומנוגדות, אלא שזורות זו בזו בדרכים שונות, אבקש לטעון כי חילוניותו של ז`בוטינסקי איננה עומדת בסתירה להערכתו החיובית במובהק לתפקידה של הדת בחברה האנושית בכלל ובלאומיות היהודית בפרט, ולשאיפתו המוצהרת לקדם אותה ככוח חברתי ומוסרי חיובי.

עמדתו של ז`בוטינסקי שיקפה ובה בעת גם עודדה מגמה רחבה הרבה יותר בזרם הרוויזיוניסטי, שהתעצב כמרחב המכיל בתוכו קשת רחבה של עמדות, החל בחילוניות אידאולוגית וכלה בחרדיות. עם זאת, החוגים שאחזו בעמדה חילונית נוקשה הרחיקו את עצמם בהדרגה מהמיינסטרים הרוויזיוניסטי, שבתורו אימץ יחס סובלני כלפי הדת והציבור הדתי, סובלנות שהפכה לעתים קרובות לאהדה והערכה גלויות. כתוצאה מכך, הזרם הרוויזיוניסטי בלט לעומת זרמים אחרים בציונות החילונית במספרם הרב של הדתיים שהצטרפו לשורותיו, הן כאינדיבידואלים והן במסגרת סיעות דתיות מאורגנות, ובתפקידים הבכירים שכמה מהם מילאו. מציאות זו היא שהניחה את הבסיס ההיסטורי לזיקה האידאולוגית והפוליטית שנוצרה בתקופות מאוחרות יותר בין הימין הישראלי לבין המגזרים הדתי-לאומי והחרדי ונציגויותיהם הפוליטיות.