מאמר זה טוען, כי רבים מהאלמנטים של `הפדגוגיה החדשה` כבר נהגו והוצעו על ידי חז"ל לפני כ-1500 שנה, כפי שהדבר מבוטא בספרותם הענפה. המאמר מדגים מקרים רבים בהם נראה, כי חז"ל הקדימו את זמנם בכל הקשור לשיטות חינוך. המאמר דן ומדגים כמה עקרונות בפדגוגיה של חז"ל תוך השוואתם לפדגוגיה החדשה. סוגיות כמו: בחינת מעמד המורה; תפיסת התלמיד במרכז; חינוך לחשיבה ביקורתית ולשאלת שאלות; הוראת עמיתים; הוראה שיתופית; יושרה, הן מצד המורה והן וצד התלמיד; עיקרון השוויון בין המורה לתלמיד; מתווה השוליות; אקלים כיתה; ואפילו `כיתה הפוכה`.
מסקנת המאמר היא, שאין להתעלם ממסורות פדגוגיות ישנות בשעה שיוצאים בבשורת פדגוגיות חדשות.