ביטויים חוזרים ותפיסות עולם על מהותה של הזוגיות בתבנית הבריאה בחיבור ב"ר
בהרצאה זו בכוונתי להצביע על מאפייני עריכה בבראשית רבה המייצגים שיח תרבות הנוגע למשמעות הזיווג, כחלק מהותי בתבנית הבריאה.
על אף שבראשית רבה הוא מדרש אקלקטי, חוקרים במהלך השנים הצביעו על מגמות עריכה בב"ר, בחלקה הראשון של ההרצאה אראה שדה סמנטי הקשור לזוגיות, והמתבטא בביטויים חוזרים שניתן לייחס לעורך/כי המדרש. מונחים רווחים כמו "לכל יש בן זוג", "אין לו בן זוג", או "יש לו בן זוג", או ביטויים כמו "זיווגו בא אצלו" או "הולך אצל זיווגו", או "זיווגו של בנו" וכן, "יתא הדין... – ויסב להדא...", חוזרים פעמים מספר בחיבור. ביטויים אלו מצביעים על כך שהמצב השלם והראוי לכל הברואים הוא דבקות בפרטים שהותאמו להם במחשבה תחילה מראשית בריאתם. בכך הם חוברים לתמות רבות בחיבור זה, מהן עולה תפיסה כוללת שתבנית הזוגות שבספר בראשית היא מפרה ובונה, ואילו הרס תבנית זו על ידי יצירת זיווגי כלאיים שאינם תואמים לתוכנית הבריאה, ניסיונות לסכל זיווג מיועד, או אף פוליגמיה שאין עמה אילוץ, יכשלו ויביאו קלקול לעולם.
ע` שרמר וד` בויארין התייחסו לתפיסת הזוגיות בספרות חז"ל בכללה, אבל הביטויים הספציפיים שצוינו נמצאים רק בדרשות שבבראשית רבה ולא במדרשים אמוראיים מוקדמים אחרים, או בתלמודים.
בחלקה השני של ההרצאה אראה שתפיסה זו ניכרת גם בסיפורים שהוכנסו לחיבור ונושאם הוא חיפוש בן זוג. במגוון דרשות בב"ר יש ייצוגים ייחודיים של פסולי חיתון עם בית אברהם, הנענים לתפיסה לפיה הפרטים הראויים לזיווג נאמדים גם על פי מעלה רוחנית שנטבעה בהם. דמויות אלו הן לעתים דחויות לחלוטין ולעתים הן לימינליות ומתקיים דיון לגבי מעמדם.
הביטויים הייחודיים החוזרים והתפיסה האחידה מאחוריהם ומאחורי מגוון התמות בב"ר הקשורות במציאת זיווג, מבססים את ההשערה, שמאחורי העריכה האקלקטית בחיבור ישנן תפיסות עולם שהשפיעו על בחירת חומרי המדרש ועיצובם הלשוני.