On the “Baal Teshuva”: Kabbalah in Gerona and Castile in the Thirteenth Century

בהרצאתי אציג את אחד הביטויים למחלוקת תיאוסופית בין שני חוגי קבלה מרכזיים שפעלו בספרד במאה הי"ג, מקובלי "חוג הרמב"ן" מגירונה ומקובלים בקסטיליה. אקרא דרשות מספרות הזוהר העוסקות במושג `בעל תשובה`, אל מול כתבים מ"חוג הרמב"ן".

ראשית אציג בקצרה את הנושא כפי שמופיע בספרות חז"ל, ואת המעבר הספרותי והרעיוני מהמדרש הקלאסי אל ספרות הזוהר. שנית, אראה כיצד כחלק מהשינוי העמוק שחל ביחס לנושא התשובה בהגות ימי הביניים - מערך אתי המתקיים דווקא ביחס לחטא, אל עבר תהליך ספיריטואלי - מתפתחת גם משמעותו של המונח `בעל תשובה` בספרות הזוהר.

אצביע על התרומות המרכזיות שתרמו דרשות הזוהר למושג התשובה (נתפסת כמקום בתוך מערכת הספירות; כתנועה במרחב השמיימי; כתנועה בזמן; כתהליך של דבקות), ואתמקד בתוספת המשמעותית ביותר, והיא עיצובה של התשובה כפרסונה, וכישות נקבית דווקא. מתוך תפיסה זו, וכחלק מהשפה המיתית המפותחת של דרשות אלה, פעולת השיבה נתפסת גם כמעשה של זיווג, `בעל תשובה`. ממילא, מעמדו של `בעל התשובה` מקבל תוכן חדש.

הדיון אודות דרגתם הגבוהה של `בעלי תשובה`, אף יותר מ`צדיקים גמורים`, כידוע לנו מדברי חז"ל, פותח צוהר למחלוקת בין זרמי הקבלה השונים הפועלים בראשית הופעתה במאה הי"ג.

פרשנות אחת העולה מדרשות הזוהר מציבה את בעל התשובה במקומה של ספירת `בינה`, הספירה המזוהה עם התשובה. אפשרות רדיקלית זו מונחת בספרות הזוהר, ולעיתים במסגרת אותה הדרשה ממש, לצד אפשרויות `שמרניות` יותר. זאת בניגוד חריף לגבול אותו סימנו מקובלי `חוג הרמב"ן`. בספרות הזוהר אנו עדים לחציית גבול ההשגה המוכר לנו ממקובלי גירונה, מעבר לשבע הספירות התחתונות, אל עבר ספירת בינה.

בהרצאתי אראה כיצד תשומת הלב לפואטיקה של הטקסטים בהם אדון, חושפת בפנינו פרקטיקות ספרותיות שעוצבו למטרות "פנימיות" ו"חיצוניות": הן ליצירת ניסוח דיאלקטי לעמדה תיאולוגית מרחיקת לכת; והן, ככל הנראה, להתמודדות עם מחלוקת רעיונית עם מסורת קבלית מנוגדת.

הארת המתחים הסמויים בטקסט הזוהרי והצבעה על פולמוס אפשרי שאליו הוא מתייחס, שופכת עוד אור על תהליך היווצרותה של ספרות הזוהר, שרב בו הנסתר על הגלוי.