אוקראינה התאפיינה, בעת החדשה המוקדמת, בכך שהיוותה אזור מרכזי של גידול תבואה במזרח אירופה. אולם, בדיוק בזמן שבו גדל הביקוש לתבואה ממזרח אירופה במערב, ומזרח אירופה החלה להוות את "אסם התבואה" של אירופה, המוצא של אוקראינה לימים, לשם שיווק התבואה, היה חסום. הרי נהרותיה של אוקראינה זורמים דרומה לים השחור, שנחסם בדיוק באותה התקופה על-ידי הקיסרות העות`מנית. הפתרון שמצאו בעלי האדמות, שהיו גם בעלי המונופול על ייצור ומכירת אלכוהול, היה בייצור אינטנסיבי של וודקה, מעודפי התבואה העצומים, ושיווקה במקום, באמצעות הפונדקים, לאוכלוסייה המקומית. היהודים תפסו מקום מרכזי במערכת הזאת, כחוכרי הזכות לייצר ולשווק וודקה, עיסוק שהפך לעיסוק מרכזי של היהודים במזרח אירופה כולה. הדבר גרם גם להגירה המונית של היהודים לאוקראינה בתקופה הזאת והפיכתה לאזור יישוב מרכזי של יהודים. ההרצאה תעסוק במגוון ההבדלים שהתקיימו בעיסוק בחכירת זכות ה"פרופינציה" על-ידי היהודים באוקראינה ובינה לבין אזורים אחרים בממלכת פולין-ליטא לפני ואחרי החלוקות. כגון: התחרות בין היהודים לבין הכמרים הפרובוסלאבים והיוונים- הקאתולים על חכירת הפונדקים וייצור הוודקה, שגרם לעויינות, ולאלימות הדדית בין הכנסיות הללו לבין היהודים באוקראינה; אורך החכירות באוקראינה לעומת אזורים אחרים, שהביא לאופי מיוחד של יהודי הכפר שלה; ההבדל בין אוקראינה המערבית לבין אוקראינה המזרחית - בה התקיים שיתוף פעולה מיוחד בין היהודים לבין הקוזקים בייצור ובשיווק וודקה; אופיו המיוחד של האזור שלרגלי הרי הקרפטים, שהתאפיין במערכת סבוכה של יצוא מלח לאזורי השפלה תמורת יבוא של תבואה לשם ייצור וודקה ושיווקה במקום. לבסוף נעמוד על הסיבות האזוריות המיוחדות להתמוטטות השיטה הזאת במהלך המאה ה-19 והשפעת התפוררותה על עיסוקי היהודים.