במסכת בבא מציעא דף פה, מופיע סיפור אודות רבי יוסי בנו של רבי אלעזר, נכדו של רבי שמעון בר יוחאי. הסיפור מתאר את התערבותו של רבי למענו של הבן, ולשיקומו מתוך מצב חיים נחות מוסרית.
הסיפור מציף כמה מתחים ודילמות, הנוגעות לשאלה החברתית הקיימת עד היום של נוער נושר: מידת האחריות, שאלת האחריות ההורית, התהייה בדבר אותנטיות ויציבות ההשתקמות, ועוד.
העיון בסיפור יורכב משלוש שכבות של התבוננות:
ראשית, אציג היבטים ספרותיים של הסיפור ואבקש לחלץ מהם תובנות ועומק פרשני. העיון יאתר סמלים ואלמנטים ספרותיים נוספים המעבים את משמעות היצירה. כמו כן, אדרש לדרשת הפסוק המשובצת בליבו של הסיפור, והשלכתו הפרשנית.
שנית, אבחן את היבטי העריכה של הסיפור, מהיותו פריט במחזור סיפורים גדול במיוחד שזכה לתשומת ליבם של כמה וכמה חוקרים. שמא פרידמן הצביע על שני קבצים מקוריים ש`נתפרו` זה לזה בעריכה הבבלית, כשאליהם משובצים עוד סיפורים. אבקש לבחון את משמעות שיבוצו ועריכתו של הסיפור בתוך קבצי המקור שמרכיבים את מחזור הסיפורים הגדול ואת מדרש הפסוק המופיע בליבו, ואגזור מתוך כך תובנות על הסיפור ומשמותו.
לבסוף, אבקש להתבונן בשלבי הסיפור בעין חינוכית – מתוך מודלים עדכניים לשיקום נוער נושר. מבט זה יבקש לאסוף את קומות העיון הקודמות בסיפור לכלל תמונה תהליכית מקיפה של שיקום, תוך שאילת השאלות המורכבות הצפות מתהליך זה, בין השאר בנוגע לאחריות הציבורית (בדמות מאמציו של רבי, הנשיא) כלפי הנער.