עיתון מהגרים ישראלי בשנות החמישים כמקור היסטורי - המקרה של "אוי קלט"
המחקר שלי חושף את סיפורה של קבוצת מהגרים שלא נחקרה עד כה, נשים וגברים דוברי הונגרית שהגיעו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה, דרך כתיבתם בגוף ראשון על חוויותיהם כמהגרים בעיתון היומי בשפה ההונגרית "אוי קלט" בשנות ה-50.
המחקר מתרכז בחוויית המפגש של העולים/מהגרים עם כור ההיתוך הישראלי, כיחידים וכקבוצה, ובהתכתבות שלהם עם הקולקטיביות הישראלית כחלק מהניסיון לגבש תודעה חדשה.
בהרצאה זו אני מבקשת להציג את "אוי קלט" כמקור היסטורי ייחודי ובעל ערך בחקר קבוצת מהגרים זו ובחקר קבוצות נוספות שהיו בשוליים בתקופה זו, כמו בורגנים עירונים, שורדי שואה ונשים, ובחקר התקופה.
העובדה שעיתון מהגרים כ"אוי קלט" שימש הן כסוכן של חברות ותרבות בחברה הישראלית והן כזירה של המשכיות תרבותית בשפת ארץ המוצא, משוחרר יחסית מפיקוח ההגמוניה, מייצרת ידע היסטורי-תרבותי על מהגרים מנקודת מבטם שכמוהו כמעט אי אפשר לקבל ממקורות אחרים, כל שכן מקורות רשמיים ומוסדיים.
ריבוי הקולות ונקודות המבט של הכותבים והכותבות - עיתונאים/יות, עורכים, פעילי ציבור, קוראים וקוראות, עולים חדשים וותיקים - הכתיבה בסוגות שונות על חוויות אישיות וקולקטיביות, והשיח הפנימי הער בזמן אמת שהם ניהלו בינם לבין עצמם, מאפשר להעמיד במרכז את ההתנסות ההיסטורית של הקבוצה בקולה שלה, ולהציג תמונה מורכבת מבפנים של מעשה ההגירה.
אראה כיצד הכותבים והכותבות חוו, פירשו והתמודדו עם המציאות החדשה; מתוך כתיבתם עולה חוויית הגירה מורכבת, לרבות קשיים, תסכולים, ציפיות ואכזבות, וכן צורות התמודדות שונות עם התביעה של חברת הרוב למחוק את עברם ולאמץ ערכים וזהות חדשה. הכתיבה בעיתון מאפשרת, אם כן, להתחקות אחר תהליכים של עיצוב תודעה בזמן התרחשותם, תוך כדי המאבק של המהגרים על מקומם בחברה החדשה. מקורות אישיים אלה מאפשרים להציג את המהגרים, גם בתקופה זו של ניסיון לעצבם מחדש, לא רק כציונים ממושמעים, אלא גם כמי שנקטו פרקטיקות של ערעור והתנגדות, ולקחו חלק פעיל בעיצוב עולמם ותודעתם.
על רקע מיעוט הכתיבה של מהגרים חדשים בשנות ה-50, עיתון מהגרים מאפשר להעמיד במרכז את הסובייקטיביות של המהגרים, לתקן את המקום השולי, המוטה והפסיבי הניתן להם בסיפור ההיסטורי הכללי של התקופה, ולהעמיד בעזרתם תמונה היסטורית של התקופה מנקודת מבט חדשה המערערת על בלעדיות הסיפור ההגמוני.