“Concerning One Who Sells Himself and His Children as Slaves to Gentiles" (M.Gittin 4:9): A Narrative and its Function in the Legal Discourse of the Babylonian Talmud

הרצאה זו עוסקת בסיפור המופיע בתלמודים על אדם שמוכר את עצמו ואת בניו לגויים ויחסו לדיון ההלכתי. המשנה בגיטין קובעת שבמקרה כואב זה אין לפדות את האיש ואף לא את בניו, אלא לאחר מותו של האב, והסיפור עוקב אחר השאלה הזו. הדיון המוצע יצביע על הדמיון והשוני של גרסאות הסיפור בשני התלמודים, ובייחוד בכך שבבבלי האיש שמכר את בניו לגוים מכונה ״משומד״, ובדיון שמתפתח בעקבות זאת על משמעות הגדרה זו וגבולותיה. השוואה זו והעיון בסיפור בפיתוחו הבבלי מוליכים למסקנות בדבר ההתפתחות הספרותית והעריכה הבבלית, והיחס המיוחד אל המשומד שמתפתח בתלמוד הבבלי. בתוך כך תתבהר גם המגמה של הסיפור ועורכיו ביחס להלכה של המשנה.