The Role of Kabbalistic Traditions in R. David Ibn Zimra’s Halakhic Rulings: The Case of Burning Incense in the Temple and at Times of Plagues

דוד אבן זמרה (רדב"ז), מגדולי מנהיגי יהדות מצרים במאה הט"ז, המקובל והפוסק ההלכתי, לאחר שעלה ממצרים לארץ ישראל, פעל בירושלים ובצפת. רדב"ז היה אחד מגדולי המשיבים ההלכתיים בראשית העת החדשה, ותעיד על כך העובדה שהשו"ת שלו הוא בין המצוטטים ביותר בספרות ההלכתית המודרנית. כמו כן, ספרו מצודת דוד, שימש כסוכן קבלי חשוב להעברת מסורות קבליות טרום לוריאניות וטרם הדפוס על אודות תאורגיה וטעמי המצוות. למרות שכתיבתו חושפת באופן מרתק כיצד מנהיג קהילתי חשוב השתמש במסורות קבליות בפסיקת הלכה והנעה לקיום מצוות, טרם נעשה מחקר מקיף על יחסי הגומלין בין קבלה להלכה בהגותו. אבחן את תפקידן של מסורות קבליות בפסיקה ההלכתית שלו, תוך מיקוד במספר תשובות הלכתיות הנוגעות לקטורת: א. שאלת קדושת הקטורת עצמה בזמן המקדש ב. אמירת פרשיית פיטום הקטורת כתחליף להקטרה בזמן שבית המקדש חרב. ג. שאלה הנוגעת בפרקטיקה שהייתה נהוגה בתקופתו והיא הקטרת קטורת בבתי הכנסת ובזמן מגיפות. ההרצאה תקדיש תשומת לב מיוחדת לשאלה אחת (שו"ת, ח"ב, תרצז) בה שילב רדב"ז ציטוט ארוך מהזוהר על התפקיד התאורגי של הקטורת על מנת לדון בשאלה ההלכתית האם לקטורת קדושת גוף או קדושת דמים. כמו כן, היא תבחן את השיקולים שהביאו אותו לאסור בשאלה אחרת (ח"ג, תתמ"ח) את הפרקטיקה של הקטרת הקטורת בהיכל, לעומת היתר הקטרתה כפרקטיקה מאגית בזמן הדבר. שאלות אלו ידונו, תוך בחינת הזיקה בין הכתיבה ההלכתית שלו בשו"ת לכתיבה הקבלית שלו בספר טעמי המצוות, מצודת דוד. תוך מיקוד בסוגיית הקטורת, הרצאה תבקש להאיר זיקות חדשות ביחסים שבין קבלה להלכה ומאגיה יהודית.