אפיון ספרותי של חיבור רחב היקף כמו מדרש הגדול, מצריך הצבעה על תופעות סגנוניות סדירות ויחסי הגומלין ביניהן כגון ההקדמה הפותחת אותו, מערכת הפתיחות המפויטות המשולבות בו, אופן השימוש בטרמינולוגיה הפרשנית, דרך שילוב המקורות ונוכחות המחבר. אלה מסייעים בשרטוט הפרופיל הפואטי שלו. אם התמונה שהתקבלה בעלת תוקף, סביר להניח שמאפייניו יבואו לידי ביטוי גם ביחידה ספרותית בודדה. כך תשמש יחידה ספרותית זו כמראה המשקפת את מדרש הגדול כולו בבחינת יחסי מיקרו-מאקרו. סיפור מפגשה של הגר עם מלאך האל, כפי שהוא מופיע במדרש הגדול, יוצג בהקשר זה כסיפור המספר את סיפור התפתחותה של סוגת הסיפור הדרשני בהגיעו ליצירה מימי הביניים, את סיפורו של שילוב המקורות והסוגות (פתגמים, סיפור חכמים, מבעים דרשניים) ששימשו לבנייתו, את סיפור יחסי הגומלין עם ההקשר ההיסטורי-תרבותי (עדן שבתימן, המאה ה- 14), ואת סיפורו של מחברו כגילום טקסטואלי. על בסיס אלה אציג את הסיפור כחלק מן הפואטיקה של מדרש הגדול ואנסה למקמו בהקשרה של הרב-מערכת הספרותית של השיח המדרשי.