ספר איוב הוא אחד הספרים החשובים והקשים ביותר להבנה. הסוגיה המרכזית שנידונה בו היא תורת הגמול ובמסגרתה השאלה אם יש צדיק שלא חטא ובכל זאת סובל. איוב, שעליו נאמר בראשית הספר שהוא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע (איוב א, א), סובל מאסונות שונים שפוקדים אותו, כשהרקע להם הוא דיון בין האל לבין השטן על גבולות צדקת דרכו. ספר איוב מורכב בעיקרו משיחותיו של איוב עם ארבעת רֵעיו, שמטילים ספק בצדקת דרכו ומאמינים שסבלותיו חייבים להיות תוצאה של חטאים שביצע, שכן לא ייתכן שהאל היה מעניש אותו, אלמלא ביצע חטאים אלה. בסופו של דבר האל בעצמו מתגלה, עונה לרֵעים, מצדיק ומשבח את איוב ואת צדקת דרכו ומברך אותו ואת זרעו.
יפת בן עלי הלוי, אחת מהדמויות הבולטות ביהדות הקראית, שפעל בירושלים במאה העשירית, תרגם את כל ספרי התנ"ך לערבית-יהודית ופירש אותם בשפה זאת, שהייתה השפה השלטת בסביבתו, תחת האימפריה האסלאמית. בסוף 2019 פרסמתי בהוצאת בריל את המהדורה המדעית לתרגומו ופירושו של יפת בן עלי לספר איוב, שהוכנה בהתבסס על כל כתבי היד הידועים. בהרצאתי אציג את המהדורה ואסקור את האתגרים הניצבים בפניי בשלב הבא: תרגום המהדורה מערבית-יהודית לאנגלית, לטובת החוקרים שאינם שולטים דיים בערבית-היהודית.