קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

Dinei Mamonot in Tannaitic Literature and the Laws of Obligations in Roman Law

author.DisplayName

אחד המאפיינים של כל שיטת משפט היא ההבחנה בין ענפי המשפט כגון בין משפט ציבורי לפרטי, בין דיני חיובים לדיני קניין וכיו"ב. הבחנה בין ענפי משפט הייתה מוכרת גם במשפט העתיק ובייחוד במשפט הרומי. גם בהלכה התנאית מוכרת הבחנה בין ענפי המשפט. הבחנה יסודית שנזכרת במשנה ובמקורות אחרים היא בין דיני ממונות לדיני נפשות. המשנה מונה רשימה של דברים שמבחינים בין דיני ממונות לדיני נפשות (סנהדרין ד א-ב) ורשימות דומות נזכרות במקומות אחרים. דיני ממונות נזכרים גם לעצמם שלא במסגרת ההשוואה לדיני נפשות. השאלה היא מה כוללים דיני ממונות. חוקרים רבים הניחו שדיני ממונות כוללים את כל הדינים הנוגעים לסכסוכים שעניינם או תוצאתם ממון (למשל, גולאק, יסודי המשפט העברי, א, 21). ואולם בכמה מקומות בתלמוד אמוראים הגדירו דיני ממונות באופן יותר ממוקד. יש מי שקבע שדיני ממונות הם גזלות וחבלות בלבד ויש מי שקבע שהם הודאות והלוואות (סנהדרין ב ע"ב -ג ע"א).

בהרצאה זו אני מבקש לברר את מובנם והיקפם של דיני ממונות בספרות התנאים. בניגוד לחוקרים שהניחו שיש להם מובן אחיד אני אניח שעשויים להיות להם מובנים שונים בהקשרים שונים. עם זאת, ניתן יהיה להצביע על מובן שכיח יותר ומובנים שכיחים פחות. להגדרה של דיני ממונות יש כמובן השפעה על הבנת הקטגוריה הזאת ומאפייניה. כמו כן יש לה השפעה על הבחנה בין ענפים נוספים כגון הודאות והלוואות, גזלות וחבלות וקנסות. לאחר שנבהיר את ההגדרות של הענפים הללו בהלכה התנאית נשווה אותן להגדרות של דיני חיובים לסוגיהם במשפט הרומי. ההשוואה תגלה שההלכה התנאית אימצה הבחנות דומות לאלה של המשפט הרומי. עם זאת, ההשלכות של ההבחנות הללו אינן בהכרח זהות.