לסיכום המושב, אגיב להרצאותיהם של אסנת רנץ, שרגא ביק ודניאל להמן. תוך הצגת העיסוק המחקרי ביהודי הסימבולי לאורך הדורות, אמקם את רעיונותיהם של רנץ, ביק ולהמן בשיח הסובב סוגיה סבוכה זו. שלוש ההרצאות מתפרשות על פני מרחב כרונולוגי רחב יחסית, ומאפשרות לנו לשרטט, במשיכות מכחול ארוכות, מגמות חדשות ומעניינות אודות תפקידו של היהודי בשיח הפנים-נוצרי והקשרו החברתי והפולמוסי במרוצת השנים. לבסוף, אציע תובנות משלי בקשר לשאלת היהודי הסימבולי, ומקומו כפרדיגמה מחקרית.