“No One Listens to My Cry”: The 1939 Affair of the Terrorist/Freedom Fighter Rachel Habshush

ככל שהחריפו היחסים בין הבריטים לציונים בארץ ישראל, במיוחד אחרי פרסום הספר הלבן במאי 1939, ופרוץ מלחמת העולם השנייה, גברו הביטויים האלימים בחברה היהודית, ובמיוחד מצד ארגוני `הפורשים`. ממשלת המנדט, שנמנעה בדרך כלל מלהתערב במחלוקות הפנימיות ביישוב, הכבידה ידה. היא עשתה כן באמצעים שונים שעמדו לרשותה. למשל, `משפטי נשק`. משפטים אלה התנהלו בבתי דין צבאיים ונועדו להרתעה ולהפחדה. אחד מהם היה משפטה ומאסרה של צעירה כבת 17, רחל חבשוש, חברת בית"ר ואצ"ל מירושלים, ביוני 1939. אף כי משפט חבשוש, ומאסרה, לא היו יוצאי דופן, פסק דינה: מאסר עולם, היה הראשון שניתן בארץ לאישה יהודיה. בניגוד לעבירות השכיחות יותר אצל פעילות פוליטיות שהושמו במעצר, נשפטו ואף נכלאו, מקרה חבשוש היה חריג בשעתו בתעוזתו ובחומרתו. רעות לדרך מארגונה, כפעילות מארגונים אחרים, ובהם קומוניסטיות ואפילו חברות הגנה, הואשמו בדרך כלל בחברות בארגון בלתי ליגאלי, בהפרעות לסדר הציבורי או בנשיאת נשק. חבשוש לעומתן, נתפסה בדרכה לבצע פיגוע טרור – עבירה שדינה מוות. אין תימה איפה, שהפרשה זכתה להבלטה בעיתונות היומית המקומית והאנגלית. הבריטים מחד, והציונים למפלגותיהם מאידך, עשו שמוש הצהרתי גלוי וסמוי, כל מחנה לצרכיו, במשפט. להלן אבחן את דרכי ההבנייה של הצעירה רחל (אוהבת עמי) חבשוש כסמל לאומי ואשאל האם הפיכתה לאיקון פעלה לטובתה או חרצה, למעשה, את דינה?

מצויידת ב`עדשה מגדרית` אדון בזיקה בין מוצא, מגדר ושייכות פוליטית במרחב הציוני בשלהי שנות השלושים, ומשמעותה לתהליך בניית הלאום. אשאל כיצד הגיעה נערה צעירה ממשפחה בעלת מאפיינים מסורתיים, בת להורים יוצאי תימן ומרוקו, לפעילות טרוריסטית? האם התלבטה, ולו להרף עין, בנוגע לפעולה שתביא לפגיעה בבעלות משפחה- שבדומה לאמה הטרודה במעגל חובותיה המשפחתיים-אך יצאו למלא מצוות ביקור בניהן, אחיהן, או קרוביהן האסורים? האם ראתה בבחירותיה האישיות מנוף לשינוי תפקידי המגדר בחברתה או במשפחתה? ניתוח סוגיות אלה יאיר את מורכבות השאלה המגדרית ומקומה בתהליכי בנייה לאומית ויוסיף לה `מבט מבפנים`: של הנאשמת רחל חבשוש עצמה.