The Politics and Ethics of the Archive Effect and the Construction of Mizrahi Memory in Israeli Documentary Cinema

ההיסטוריון פייר נורה (1993 [1984]) לימד אותנו כי ההיסטוריה היא השחזור הבעייתי והלא-שלם של מה שכבר איננו. לעומת זאת, הזיכרון הוא תופעה אקטואלית, קשר שנחווה בהווה נצחי. נורה מציב את מחוזות הזיכרון - המופקדים על השיח הארכיוני הרשמי - מול סביבות הזיכרון, שבהן פועם הזיכרון הספונטני, החקוק בידיעות הגוף. גם ג`ורג`יו אגמבן (Agamben, 2002) ממקם את העדות מול הארכיב, וטוען כי העדות הדבורה מכוננת את הסובייקט ומאפשרת את התהוותו, בניגוד לארכיב המצמצם את היחיד לתוך מערך מסמנים ריקים של אירועים היסטוריים. הצבתה של העדות מול הארכיב ושל פעולת ההיזכרות מול פעולת הארכוב ממחישה את היותו של הארכיב אתר של הפעלת כוח, הממשטר את העבר באמצעות פרקטיקות של מיון, סיווג וקטלוג, שמגדירות את "מישור ההופעה" של חומריו (1972,Michel Foucault). שם בארכיב מוחל העיקרון הנומולוגי בלשונו של דרידה, היכן שמופעלים הסמכות והסדר החברתי וניתנת הפקודה (דרידה, 2006).

הקולנוע התיעודי טוען בזכות כוחו לעסוק בעולם ההיסטורי ולהתערב באופן בו אנו תופסים את ההיסטוריה (Nichols, 2010). לצד זאת, מנקודת מבטם של אורחיו הלא רצויים של הארכיב פעולת התיעוד הקולנועית של ההיסטוריה מנכיחה מתח בין היסטוריה לזיכרון, בין ארכיב לעדות ובין זמן משומר לזמן מעוקל. הרצאתי תבחן את מושג הארכיב בזיקה למושג העדות, ותדון בטיבה הפוליטי והמוסרי של הדיאלקטיקה המתכוננת בין עדות לארכיב בסרטי זיכרון של יוצרים בני דור שני ושלישי להגירה מזרחית.

ראשית, אציג את קורפוס הסרטים של יוצרים מזרחים הנוקטים שימושים מגוונים בארכיב לטובת הבנייתו של זיכרון מזרחי. לאחר מכן אתמקד בניתוח חזותי וטקסטואלי של פעולת הארכיב בסרט סאלח פה זה ארץ ישראל (דוד דרעי, דורון גלעזר, רותי יובל, 2017). אתעכב על טיבו של המהלך הקולנועי והפוליטי להגדיר מחדש את מישור ההופעה של ההיסטוריה היהודית-מזרחית בישראל, ואראה כיצד תהליך זה מלווה בניסיון לרדוף אחרי העבר, לנכס את הארכיב לטובת העדות, לערטל ולהפשיט אותו מסמכותו הריבונית. בתוך כך אמחיש כיצד הארכיב מתפקד הן כמקור של איום ורתיעה והן כאמצעי להנכחת נרטיב חדש, ולהבנייה של אחריות חברתית במרחב האקסיוגרפי התיעודי. אסכם בדיון באפקט של הארכיב (Baron,2014) עבור ההווה הנע ללא הפסק של העדים, ובאפשרויות התיאורטיות והחברתיות הגלומות בו עבור היצירה וגיבוריה, ועבורנו, הצופים בה.