The Mind–Body Problem at the Heart of the Teachings of Leibowitz
תקציר:
המחקר במשנתו של ליבוביץ` מרבה לעסוק בשאלות דת ומדינה, במחשבה הפוליטית, ביחס שבין דת ומדע, או בין דת ומוסר, ואולם העיון בכתביו מראה כי ליבוביץ הרבה לכתוב דווקא בסוגיה אחרת: השאלה הפסיכופיסית. בהרצאתי אבקש לבחון את השאלה הפסיכופיסית, ולמקם אותה מחדש בלב משנתו של ליבוביץ, הן בהקשרה המדעי והן בהקשרה הדתי.
התעניינותו של ליבוביץ בשאלה הפסיכופיסית, זוכה לכתיבה גלויה בתוך הספרים והמאמרים שהוקדשו במיוחד לנושא זה, אולם היא גם באה לידי ביטוי במגוון של הערות המופיעות כחלק ממשנתו הדתית.
את מורכבות גישתו של ליבוביץ לשאלה זו, אפשר לתאר דרך ההתבוננות ביחס לעמדה הריאליסטית שאותה נקט ביחס לשאלת הנפש, ולקיומה של נפש. כתוצאה מאמונתו הדתית הוא אף עומד על נצחיותה של הנפש. יחד עם זאת, ביחס לנושא המוח, מעדיף ליבוביץ לנקוט בעמדה מדעית. כתוצאה מכך, מגיע ליבוביץ למסקנה שהבעיה הפסיכופיסית – איננה ניתנת לפתרון. עמדה זו מוכרת תחת השם `מיסטריאניזם`. על פי עמדה זו, כל פתרון לבעיה זו יכול לבוא בחשבון: הן הפתרונות הדואליסטיים דוגמת בהם האינטראקציוניזם של דקארט והן הפרלליזם של קריסטיאן וולף, פתרונות המוניסטיים דוגמת המטריאליזם של ד`אולבאק או הפונקציונליזם של פאטנם או האלימינטיוויזם של ימינו (דנט). אלא שליבוביץ איננו מסתפק באף לא אחת מהגישות ומן הפתרונות.
אפשר כמובן לייחס את העמדה הזו לביוגרפיה שלו, לאישיותו ולאורח חייו. דהיינו: אדם שגדל בבית דתי, שאב תורה מבית, חי כיהודי מקיים מצוות, ואשר על כן, איננו מוכן לוותר על שאלת נצחיות הנפש המוכרת מהיהדות ימי הביניים. מן הצד השני, הוא איש אקדמיה, בוגר לימודי רפואה שהקדיש חלק חשוב מחייו למדע. ואזי נוכל לומר כי גישתו היא בבחינת `לשמור על העוגה" - של נצחיות הנפש, ועדיין "לאכול אותה" - לחקור את הנפש ואת המוח חקירה מדעית.
זאת ועוד, בתוך הכתיבה הדתית שלו נוקט בעניין זה ליבוביץ בעמדה פולמוסית מול הרמב"ם. אמנם, הוא מסכים עם הרמב"ם שהתורה ניתנה לאדם השלם, ולא רק לנפש האדם,. אך, אי אפשר להתעלם מן הדרך שבה הוא מתמודד עם עמדתו של הרמב"ם בהגדרת הגוף והנפש, ואת מקום הגישה האריסטוטלית מחליפה גישה אפלטונית, אודות ההפרדה שבין גוף ונפש. אבקש להראות כי כוחו של ליבוביץ נמצא דווקא ביכולת למתוח ביקורת על כול פילוסופיה, הן על אלו המוניסטיות והן הדואליסטיות.