המלצות בשחרור מאשפוז במחלקת ילדים: מי לא עושה אותן ולמה?

רקע – רוב המשוחררים מאשפוז במחלקת ילדים זקוקים להמשך טיפול בביתם.

לפי המידע הקיים, ההיענות לטיפול רפואי במחלות כרוניות היא נמוכה סביב 50%. חסר מידע לגבי ההיענות לטיפול רפואי במחלות חריפות בכלל ובילדים בפרט.

מטרה – להעריך את ההיענות להמלצות רפואיות הניתנות בזמן השחרור מאשפוז במחלקת ילדים.

שיטות – מחקר פרוספקטיבי שבוצע במחלקת ילדים בבי"ח האוניברסיטאי אסותא אשדוד. טרם השחרור הורים הוחתמו על הסכמה למעקב אחר ביצוע ההמלצות. 1-2 חודשים לאחר האשפוז בוצעה שיחת טלפון להורים ע"י רופא/ה מהמחלקה בה נבדק שיעור ההמלצות שבוצעו והסיבות לחוסר ביצוע.

תוצאות – 113 ילדים השתתפו במחקר. מתוכם 14 ילדים הוצאו עקב אשפוז חוזר תוך פחות מחודש או חוסר מענה. הנתונים הדמוגרפים מופיעים בטבלה מס` 1.

רק 56% מהמשפחות קיימו את כל ההמלצות. נמצא קשר ישיר בין גיל האם והאב לשיעור ההיענות (p<0.01). לא נמצאה קורלציה בין שיעור ההיענות לבין משך האשפוז או סיבת האשפוז.

נמצא הבדל מובהק בשיעורי ההיענות בין סוגים שונים של המלצות. 79% מההמלצות בוצעו. המלצה לטיפול תרופתי הייתה עם ההיענות הגבוהה ביותר בעוד המלצה לבירור תוצאות הייתה עם ההיענות הנמוכה ביותר. הסיבות העיקריות לחוסר ההיענות על פי תשובות ההורים היו: החלטה הורית מודעת לא לבצע את ההמלצה, שכחה וחוסר הבנה של החשיבות (טבלה מס` 2).

מסקנה – ההיענות להמלצות רפואיות בשחרור ממחלקת ילדים אינה מיטבית. על מנת לשפר היענות, בזמן השחרור מאשפוז יש לשים דגש על הסבר להורים צעירים והסברת החשיבות של המלצות שאינן טיפול תרופתי.