במהלך העת החדשה עם התגברות תופעת העיור, הכפר הפך למגדיר זהות והתעצמה ההבחנה התרבותית בין כפריים לעירוניים. הדימוי המסורתי של הכפרי בעיני בן העיר היה של אדם מחוסר תרבות, אולם במהלך העת החדשה ה`כפר` החל לשמש להוגים, יוצרים ואף לרבנים כמקום מפלט מהעירוניות הסואנת, ויהודי הכפר הפכו לסמל של פשטות ודבקות דתית ומושא להערצה. יהודי העיר ניכסו לעצמם תכונות `כפריות` וה`עיר` -המרחב העירוני והסדר העירוני ניסו לכלול בתוכם את המרחב הכפרי.
מערכת יחסים מתוחה זו תעמוד בבסיס ההרצאה שתבחן את המבט של יהודי העיר על יהודי הכפר ואת הדימוי המשתנה של הכפריות במהלך העת החדשה.