Filial Piety: The Perspective of Chinese Bible Translations

העיסוק ביחסי אבות ובנים תופס מקום נכבד במקרא, החל בפסוקים המורים על כיבוד אב ואם, וכלה בסיפורים העוסקים במקרים של הפרה בוטה של הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. במשנה ובתלמוד הבבלי והירושלמי התפתחה פרשנות ענפה הנוגעת להיבטים שונים של כיבוד הורים. למשל, השאלה של סדר עדיפות ההורים – האב או האם במקרים מסוימים, שאלות סביב המקרה של "בן סורר ומורה" וסוגיות אחרות.

פרשנויות מסוג אחר מתגלות כאשר המקרא מתורגם לשפות זרות. תרגומי התנ"ך לשפות העולם מאפשרים התבוננות בתחום המושגים והתפיסות של דוברי שפות אחרות והסתכלות על עולמות תרבות שונים. כאשר מדובר בתרגומי התנ"ך לסינית, שהמוקדמים שבהם חוברו בידי מיסיונרים פרוטסטנטים בראשית המאה התשע עשרה, הרי שיצירות התרגום שחוברו במהלך מאתיים השנים האחרונות חושפות ראיית עולם המאפיינת את קהל היעד, שהוא ציבור קוראי השפה הסינית.

כיבוד אבות הוא ערך יסוד בתרבות סין ובמסורת הקונפוציאנית מאז המאה החמישית

לפנה"ס. "מאה מעלות טובות - ובראש כולן כיבוד אבות," כך מתנסח פתגם סיני. 孝 `ס`יאו` הוא הסימן הסיני שמשמעותו היא "כיבוד אבות."

בדיקה של שבעה תרגומים מרכזיים (מתוך למעלה מעשרים תרגומים קיימים) של התנ"ך לסינית חושפת גישות שונות בתרגום פסוקים שעניינם כיבוד אב ואם. בתרגומים מסוימים בחרו המתרגמים להפר את סדר המלים המקראי, בגרסאות אחרות עשו שימוש בביטויים שיש בהם שינוי משמעות לעומת הטקסט המקראי, ואחדים מן המתרגמים אף השמיטו חלקי פסוקים. ההרצאה תדגים את מדיניות התרגום לסינית ותבחן את המניעים שהביאו את המתרגמים לנקוט במדיניות תרגום זו או אחרת במקרים השונים. מתוך כך תעלה גם שאלת מקומו וחשיבותו של ערך כיבוד אבות בשתי התרבויות: היהודית והסינית.