Dialog and Linguistical Gaps in Israeli Prayer Songs
מטרתה של ההרצאה לדון בשניים מן הרכיבים החשובים בשירי תפילה ישראליים בני זמננו: דיאלוגיות ופערים לשוניים מסוגים שונים. היא מבוססת על עיון מדוקדק ב-57 שירים מתוך האנתולוגיה קרבת מקום – שירי תפילה (2011). מובאות מן האנתולוגיה ידגימו את שתי התופעות.
הדיאלוגיות שתידון היא משלושה סוגים: דיאלוג מדומה, כי בשיר תפילה הישות הטרנסצנדנטית שהדובר-המתפלל פונה אליה ומביע פעולת דיבור של בקשה – אינה עונה; דיאלוג בין טקסטים, הכולל אינטראקציה בין הטקסטים שהכותב יוצר וטקסטים רלוונטיים אחרים (בין-טקסטואליות); דיאלוג בין המשורר וקוראיו. מימוש כל סוגי הדיאלוג מחייב מוּדעות של מוען לנמענו הן בתוך השיר והן מחוצה לו, ובהרצאה יוסברו ויידונו היבטים שונים של מודעות זו.
במקביל תדון ההרצאה בזיקה בין אותה דיאלוגיות רבת פנים ובין לשון הדיבור, בשינויים שחלו בשירה בעידן המודרני ובחיפושי דרך של סופרים (ולאחר מכן של משוררים) ל"ריענון" העברית ולהתאמתה לתכנים ולצורות של אותו דור: החל מן הרבע הראשון של המאה העשרים הלכה והתרחקה הנורמה בשירה הלירית – ששירי תפילה נמנים עליה – מאליטיזם, מן הקישוטי והפיוטי, מן החגיגי ומן הרטוריקה הנשגבה, ואף קראה לחילוּנו של הנשגב ולוויתור על מחסומים וצנזורות שהיו בעבר. מאחר שהשירה באופן כללי ירדה ממגדל השן המרוחק שלה והתקרבה למגע עם הפשוט, העממי והבלתי חגיגי, נוצרו בשירים האישיים היתרים לשוניים רבים שלא היו מקובלים קודם לכן.
שינוי לשוני זה בעייתי במיוחד בשירי תפילה בגלל הפער בין סוגת התפילה, המחייבת מעצם טבעה חגיגיות, אווירת קדושה ורוממות, ובין מה שהפך להיות מקובל בדור כותבי השירה המודרנית ועוד יותר הפוסט-מודרנית. כתוצאה מכך נוצרו בשירי תפילה בני זמננו פערי לשון קיצוניים בין העברית המוּרשת והעברית הישראלית.
ההרצאה תדגים פערים בין לשון התפילות מן העברית המוּרשת, המצויות בדיאלוג מתמיד עם שירי התפילה, ובין "עברית ישראלית" המיוצגת כדבוּרה ולעתים כבוטה. הפער יוצר התנגשות בעיקר כאשר רובדי לשון שונים ורמות לשון ומשלבים שונים באים בסמיכות זה לזה ויוצרים צרימות לשוניות. הצרימות הללו הן בגדר תחבולה לשונית-ספרותית שנועדה הן להבעת רגשות, לרוב שליליים, כלפי מושא התפילה בשיר; והן למשיכת ליבו של קורא השיר בן-זמננו.