בהרצאה נבחן את התייחסותם ההלכתית של פוסקי הלכה ספרדים מובילים, למנהג חדש שחדר לתוככי הקהילה הספרדית בהשראת - ולעתים מתוך חיקוי ישיר- של נוהגם של בני התורה האשכנזים. חוקרי ההלכה עמדו בהרחבה על השפעותיהם של שיקולים מטא-הלכתיים מסוגים שונים על מלאכת הפסיקה, וכאן נבקש להתחקות אחר השפעת הרצון והשאיפה לבסס את העצמאות הספרדית, למול עולם התורה האשכנזי.
חבישת פאה נכרית נחשבת לנורמה מקובלת בעולם החרדי הליטאי האשכנזי, כמו גם בחלקים ניכרים מתוך העולם החסידי. אופנה זו התפשטה במשך השנים, וחדרה אף בין בני התורה הספרדיים תוך שהנושא הפך לסלע מחלוקת בין פוסקי ההלכה הספרדים של הדור האחרון.
הרב עובדיה יוסף ניצב בחזית האוסרים, ויצא בתקיפות רבה כנגד מי המבקשים לשנות את מנהגם, בעוד עמיתו וידידו, הרב שלום משאש, הגן בנחרצות על ההיתר לחבוש פאה, ואף המליץ לאמץ אופנה זו. עמדתו המחמירה של הרב עובדיה מפתיעה בהיותה ,חריגה בנוף`, למול דרכו הקבועה להישען על "כוחא דהיתרא", ולבסס ולחזק את תוקפה של הדעה ההלכתית המקילה. חריגה זו מחזקת את ההשערה שהפסק המחמיר מושפע ממגמה כללית, שעליה עמדו חוקרי משנתו, להילחם בכל תוקף על שימור עצמאות המסורת הספרדית לנוכח תחושת השתלטות הנוהג האשכנזי. לאור דברים אלו, נבחן את עמדתו המנוגדת של הרב משאש. הרב משאש מזכיר בפירוש שהנשים הספרדיות בוחרות לחבוש פאה מתוך חיקוי הנוהג שאותו ראו אצל אחיותיהן האשכנזיות. אולם, בעיניו מדובר בהשפעה ברוכה, שהוא לא מוצא בה כל פגם. נבקש להראות כיצד עמדתו זו מובנת לאור נסיון החיים של הרב משאש, ובפרט המגע העמוק, המשמעותי והממושך שבינו לבין שליחי חב"ד שפעלו בקזבלנקה, ובערים נוספות במרוקו.