Conjugality and History: The Horizon and Limits of Manitou’s Thought

תורת התולדות של מניטו מפגישה בין הפיזיקה למטהפיזיקה בבריאה דרך רעיון הזוג.

מניטו מדגים את רעיון הזוג בבריאה דרך פרשנותו למדרש "מיעוט לבנה". במדרש, הלבנה מקשה על הבורא- "רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" (בבלי, חולין, ס, ע"ב).

ברצוני לסרטט את גבולות המחשבה של מניטו על ידי התייחסות לרעיון הזוג כפי שמופיע בהגותו של אנדרה נהר. נהר, נחשף גם הוא לרעיונותיו של גורדין ויוצא מנקודת הנחה דומה- המציאות היא כפולה. כל תקשורת מבוססת על הקרבה של אחד משני השותפים. אחד מהשניים חייב לשתוק כדי שהשני ידבר. מערכת היחסים הזוגית היא מודל הקשר והריק בין בני הזוג, היא שמבטיחה את שלמותו של כל אחד. נהר מחדש כאן את תורת המהר"ל. בהגותו של נהר יש אחריות לאדם כמו גם לאלוהים בהתקדמות הטובה של הפרויקט האלוהי. פרויקט זה מושתת על חוסר ודאות מהותי- אם יצליח או לא? זו הסיבה לכך שמהלך ההיסטוריה יכול בכל עת להכיל רגעים משיחיים שבהם בני הזוג משיגים מפגש ודיאלוג אותנטי. מה שנהר מכנה נבואה. וזה מפריך את הצעדה הבלתי נמנעת של ההיסטוריה.

בעוד שבהגותו של נהר הזוג יכול ליהנות מהבלחות נבואיות, מערכת היחסים הזוגית של מניטו תצריך מעבר בכל שלבי התולדות. בני הזוג צריכים לעבור את צמצום הנקבה בזמן ההיסטוריה, כך שבעידן המשיח בלבד, בני הזוג מוצאים שוויון גאול. בין נהר למניטו קיימות שתי תפיסות משיחיות שונות המנוגדות, ועם זאת גם חופפות. נקודות המוצא והמטרה זהים, אבל הדרך שונה. אנדרה נהר, למרות שגם הוא מושפע מהקבלה, מסרב מבחינה פילוסופית ואקסיסטנסיאליסת לכל הצדקה או הסבר של הסבל, של הגלות, של כאבו של הפרט. נשמעת זעקה מנהר שמסרבת להיכנס לכל מערכת. מחשבתו של מניטו היא הגליאנית ואילו זו של נהר סוטה ממנה במידה מסוימת: תחושת ההיסטוריה, גם אם היא ממקור אלוהי, אינה יכולה להצדיק את סבלם או ההקרבה של בני האדם. על כולם חלה האחריות על מעשיהם- על האדם כמו גם על האל.