The Novardok Stream in the Mussar Movement: An Emergence of a Greek School of Thought?

נובהרדוק היא זרם בתנועת המוסר הקרוי על שם העיירה הליטאית בה נוסדה הישיבה הראשונה והמרכזית שלו בשנת 1896, על ידי הרב יוסף יוזל הורביץ המכונה `הסבא מנובהרדוק` (להלן ר` יוזל). הזרם הנובהרדוקאי היה ידוע כזרם קיצוני ואנטי-מודרני שהתנגד באופן נחרץ לערכי המודרנה ונקט קו תקיף של הסתגרות מפניה.

על הדמיון בין הזרמים השונים בתנועת המוסר (ובעיקר נובהרדוק) לבין האסכולות היווניות העירו כבר הסופר האידי חיים גראדה וההיסטוריון גדליה אלון, אולם הדברים מעולם לא פותחו באופן שיטתי נרחב.

בהרצאה זו אעמוד על כמה מהמאפיינים של המוסר הנובהרדוקאי תוך השוואתם למוסר הסטואי והציניקאי (יש קירבה בין שתי האסכולות היווניות הללו ולכן אכרוך את הדיון בהן יחדיו).

כידוע, התמקדו האסכולות היווניות שהתפתחו בתקופה ההלניסטית בעיקר באתיקה, וההבדלים ביניהם נסובו סביב הגדרת הטוב המוסרי והדרכים להגיע אליו. תיאור זה מאפיין במידה רבה את הזרמים השונים של תנועת המוסר, גם אם כאן נכנס גם ההיבט הדתי בכלל, והיהודי הפרטיקולרי בפרט.

להלן כמה נקודות דמיון בין המוסר הנובהרדוקאי לבין המוסר הסטואי והציניקאי: המפתח לאושרו של האדם הוא בוויתור טוטלי על התשוקה לדברים חומריים. אידיאל סטואי זה דומה מאוד לאידיאל הנובהרדוקאי של `שבירת המידות` שמשמעו ביטול כל הרצונות והתשוקות החומריים.

המטרה אותה שאפו להשיג תלמידי נובהרדוק הייתה ההשתחררות מהתחשבות בדעות של החברה הסובבת, אידיאל המכונה ה"השתוות", והמקביל לאידיאל ה"אפתיה" (apatheia) של האסכולות היווניות.

הציניקאים כמו הנובהרדוקאים שללו את דרך החיים הבורגנית ובזו לכל טובות העולם הזה. הם היו חסרי רכוש, משפחה וכל מחויבות חיצונית מתוך תפישה שרק כך ניתן להיות בן חורין, הם חיו מיום ליום ללא כל דאגה לעתיד.

נקודות אלה ועוד שלא צויינו כאן יכולות ללמד על דמיון פנומנולוגי, גם אם אין להניח השפעה ישירה. דמיון זה יכול לבסס את הטענה שזרמים שונים בתנועת המוסר חרגו מהמטרה המקורית של ר` ישראל מסלנט אל עבר מטרות פילוסופיות אוניברסליות הגם שהן נותרו כמובן בלבוש פרטיקולרי יהודי.