התחדשות החגים בתנועה הקיבוצית היא אחת מן התופעות המרתקות של התנועה הציונית. הרצאה זו תבקש לבחון את התופעה הזאת במונחים של מיתוס, דהיינו: במעבר שבין מיתוס קדמון, לתהליך המודרני של דה-מיתולוגיזציה, ועד לניסיון הציוני לחדש מיתוס קדום ולשלבו בתרבות הקהילתית של ההתיישבות השיתופית החקלאית.
חג המים, המשמש כ case study לניסיון להחיות מיתוס, ומחקר המיתוס יאפשרו לבחון את גלגולו של מיתוס קדמון בחדש. כמו גם לתאר את המאמץ להעניק לו משמעויות חדשות ולהגשימו בחג המתחדש. המחקר יברר מהם המיתוסים המתגלמים בחג המתחדש וכיצד הם משקפים את תודעתם של אנשי הקהילה והדרכים בהן הבינו והסבירו את פעולתם וערכי חייהם.
מחקרי בוחן את הדי המיתוס הקדום, כפי שהם באים לידי ביטוי בפעילות הטקסית של טקסי חג המים הקיבוציים. בהרצאה אציג את הביטויים המילוליים ואת הביטויים הגופניים, בחגיגות האלו. הטקסטים והתפאורה, ההקראות, המסכת והמחולות, אשר דרכם ובעזרתם מבקשת הקהילה לגבש את זהותה, ולהביא לידי ביטוי את החיבור ליסודות קדומים, בצד רצון של התחדשות. אופן זה של דיון, יאפשר להציג לבסוף את השאלה ההיסטורית המאתגרת: האם היה בזרמי העומק ובהדי המיתוסים הקדומים, בכדי לספק את הצורך של חברי הקהילה בעיצוב מחודש של החגים? ומכאן לשאלת העתיד: האם החג המתחדש של התנועה הקיבוצית, מעצב מסורת מתחדשת שתשמר לדורות.