“An Ancient Chinese Manuscript”: Hermeneutics and Poetics in Lea Goldberg’s Avedot

הרומן הגנוז של לאה גולדברג אבדות מתאר את המשורר-פילולוג אלחנן קרון, אשר לא רק חוקר טקסטים ימי-ביניימיים במחלקה גרמנית לבלשנות שמית בשלהי תקופת ויימאר, אלא גם מייצר כאלה בעצמו. פסגת יצירתו היא מחזור שירים בסגנון ימי-ביניימי, המתאר איחוד מיני מושחת בין מריה מגדלנה ויהודה איש-קריות בליל צליבת-ישו, בסצנה שהיא עיבוד לאירועים אמיתיים מחייו. עלילת הרומן מייצרת סדרה של מפגשים טעונים בין מודלים אסתטיים של ספרות לבין תיאוריות הרמנויטיות הנעות מן ההרמנויטיקה המסורתית של ימי הביניים, העוסקת בפירוש כתבי הקודש ובקביעת מקוריותם וסמכותם, ועד לתפיסות הרמנויטיות מודרניות כפסיכואנליזה וסטרוקטורליזם. ההרצאה תציג סצנה מתוך הרומן בה באים לידי ביטוי המתחים בין התביעות לריאליזם של הרומן המודרני, תביעות שגולדברג דנה בהן במסה "האומץ לחולין", ובין מערכות הרמנויטיות קודמות והצורות האסתטיות המזוהות איתן. זוהי הסצנה המחוללת את עלילת הרומן: בצירוף מקרים המותח את גבולות הסבירות, אך עולה בקנה אחד עם המוסכמות הספרותיות של הרומן הריאליסטי, פוגש קרון שנית בסטודנטית הנוצרייה אנטוניה, בה נתקל במקרה ערב קודם לכן, במפגש שבעקבותיו השלים את יצירתו הפואטית. ברגע המפגש החוזר עם אנטוניה מאבד קרון את כתב היד של שירו, ובמקומו מפתח קשר ממשי עם המוזה שלו – אנטוניה כמריה מגדלנה בשר ודם. במסגרת קשר זה קרון נאלץ לבחור בין חיי היומיום על תביעותיהם הפסיכולוגיות והחברתיות, המתגלמות מבחינה פואטית בז`אנר הרומן הריאליסטי, העוסק במישורים הנמוכים של הקיום, ובין מרחב מיתי של אמנות, פילוסופיה מיסטית ותיאולוגיה. מטרת ההרצאה היא להסב את תשומת הלב לרוחב השימוש של גולדברג, פילולוגית בהכשרתה האקדמית, במושגים ותיאוריות מתחום ההרמנויטיקה ביצירתה הבדיונית הארוכה ביותר, ובאופן שבו עיסוק זה מאיר זרקור על התחבטויותיה הפואטיות ביצירת רומן מודרני ריאליסטי.