לשונו של התרגום המיוחס ליונתן מהווה כר פורה לדיונים אקדמיים רבים, אך ההנחה המקובלת על רבים מהחוקרים היא שלשון זו שייכת לרובד הארמית היהודית הספרותית המאוחרת, מונח שטבע קאופמן במאמרו משנת 1985.[1] למרות זאת, טיבו של החיבור וטיבה של לשונו עדיין לא הובררו די הצורך.[2]
בהרצאתי אציג סוגייה דקדוקית בלשונו של התרגום המיוחס ליונתן, שלמיטב ידיעתי לא זכתה להתייחסות מספקת. המסקנה העולה מעיון זה עשויה להאיר כמה סוגיות לגבי אופי לשונו של החיבור.
הרצאתי תעסוק בשמות עצם בעלי שתי צורות ריבוי: חיל, בורלא, רומנא, את (=סימן, אות). מתוך הממצאים עולה שהבחירה בצורות הריבוי השונות לא הייתה מקרית או סגנונית, אלא ניסיון ליצירת הבחנה מורפולוגית בין שמות במעמד פרוד לבין שמות בצירוף סמיכות. הממצא החריג בהקשר זה הוא שם העצם אָת (=סימן, אות), שהוא הנפוץ מבין שמות העצם הנדונים, אך גם לתפוצתו של שם עצם זה אציע הסבר.
בסיכומו של הדיון אציע את השערתי לתופעה, ואשזור אותה עם מסקנתי הכוללת, הנסמכת על ממצאים אחרים שלא יידונו בהרצאה זו.
[1] Kaufman, S. A., Targum Pseudo-Jonathan and the Late Jewish Literary Aramaic, Aramaic Studies 11, 2013, pp. 1-26 (Edited by P. V. M. Flesher). In the same volume, Kaufman published a complimentary essay: "The Dialectology of Late Jewish Literary Aramaic", Aramic Studies 11, 2013, pp. 145-148. See also Cook, E. M., "Rewriting the Bible: The Text and Language of the Pseudo-Jonathan Targum", Ph. D dissertation, UCLA, 1986.
[2] ראו קוק, לעיל, בדברי הסיכום בעמ` 282-281 וכן סיכומו של גוטליב, Gottlieb, L., "Towards a More Precise Unerstanding of Pseudo-Jonathan`s Origins", Aramaic Studies 19, 2021, pp. 116-119.