Childhood Memories and Parent–Child Relationships in the Second Chapter of Ketubbot

הפרק השני במסכת כתובות `האשה שנתארמלה` עוסק בשאלת נאמנותו [=מהימנות] של אדם, גבר או אשה, לטעון טענה שיש לה השלכה משפטית, על אף שאינו יכול לתמוך אותה בעדות או בראיה חד משמעית. עיון במשניות הפרק מלמד על מנעד רחב של הקשרים לגביהן נשאלת שאלת הנאמנות: הבחנה בין נישואין ראשונים לשניים, בעלות נדל"נית, זיהוי כתב יד, אונס בשבי, כהונה, תחום שבת ועוד. ההשלכות לקביעת נאמנות או אי נאמנות, יהיו בתחום הכלכלי ו/או המעמד האישי לענייני משפחה/ המעמד הדתי לענייני כהונה. התלמוד הבבלי, כדרכו, מברר את הפרמטרים שמעלה המשנה, ומעלה עקרונות ופרמטרים נוספים הרלוונטיים לביסוס או הפרכת נאמנות.

המשנה האחרונה בפרק עוסקת בנאמנות אדם לטעון טענה על סמך מה שראה בקטנותו. בשונה ממשניות רבות המתייחסות לקטן רק מצד מעמדו המשפטי כפטור ממצוות, או כמי שאין לו אחריות ניזקית, כאן יש התייחסות לילדות עצמה כתקופה בה נחרטים זיכרונות ורשמים המלווים את האדם בבגרותו; הדוגמא הראשונה היא נאמנות אדם לטעון `זה כתב ידו של אבא`. הדוגמא השניה `זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומה וראשה פרוע` מהדהדת את המשנה הראשונה בפרק, וכמותה נקשרות עוד דוגמאות למשניות הפרק. בעקבות הנכחת הילדות וזכרונותיה בפרק המשנה, בקשתי במחקר זה לעקוב אחרי התימות של ילדות, זכרונות רחוקים, וקשרי הורים-ילדים בפרק שבתלמוד הבבלי. הפרק מעלה תמונות, נוגעות ללב באנושיותן, של קשר בן הורה לילד, היוצר נאמנות לטעון טענה שתהייה לה השלכה על הילד /ההורה. אבקש לטעון כי קריאה של הפרק כיחידה ספרותית, תוך תשומת לב לתימות חוזרות ולקשרים ביניהן, מלמדת כי למנהגי נישואין הנזכרים בפרק, יש תפקיד של יצירת סיטואציות חושיות שיחרטו בזיכרון הילד וישמשו בעתיד בסיס אפשרי לטענות משפטיות. כך נוצרת תשתית של זיכרונות משפחתיים שעשויה להשפיע על עתיד צאצאי המשפחה. הפרק התלמודי-בבלי מחזק את ההכרה באופן בו נחרטים בנו זיכרונות ילדות, ואת כחם למתוח גשרים בין דורות ותקופות חיים. יותר מהפרק המשנאי, הוא מבליט את כחה של משפחה בהקשר זה. מחקר זה מצטרף למספר לא גדול של מחקרים המבקשים לבחון את הפרק התלמודי, ולא רק את הסוגיה הבודדת, כיחידה ספרותית.