The Halakhic Story as Genre and Sugya: Towards a New Genre-Based Taxonomy of Narrative Content in the Babylonian Talmud

הסיפור ההלכתי הוא מן האובייקטים המאתגרים ביותר לסיווג ולתיאור שיטתי בין שלל החומרים הנראטיביים המרכיבים את ספרות חז"ל בכלל, ואת התלמוד הבבלי בפרט. מצד אחד הוא מסתמן כסוגה מובחנת כבר בספרות התנאית, המעמידה את ההלכה במרכזם של סיפורים קצרים רבים, ואף נחלקת לסוגות-משנה כגון סיפור-הפסק (case story), האקסמפלום (exemplum), ועוד. מצד שני, עם התעצמותה של הנראטיביות כאמצעי המארגן את ייצוגו הטקסטואלי של שיח החכמים - תהליך ספרותי המגיע לשיאו בתלמוד הבבלי - קשה לשוב ולהבחין בין סיפורים הלכתיים בעלי גבולות מוגדרים פחות-או-יותר, לבין מארגים נראטיביים רופפים, המעניקים לבוש עלילתי מינימליסטי למסירת הדיון ההלכתי כולו. גם יחסו לסוגות אחרות דורש בירור: האם מדובר בתת-ז`אנר של `מעשה חכמים`? מה בינו ובין תיאורים סיפוריים של נושאים הלכתיים שבהם אין ולו גיבור (פרוטגוניסט) אחד? שאלות אלה משקפות שתיים מהבעיות האופייניות לרוב המיונים הז`אנריים המקובלים של סיפורי חז"ל: א. בעיית קביעת היחידה הסיפורית המינימלית הראויה להיות מוגדרת כסיפור; ב. בעיית היחס בין סוגות סיפוריות שונות, על ענפיהן הראשיים והמשניים.

בהרצאה זו אבקש לשרטט מתווה לפתרון מחודש של בעיות אלה, כפי שגובש במסגרת פרוייקט המחקר `סיפורי התלמוד הבבלי: לקראת מיפוי וניתוח מקיף` (ISF 2023/21). מתווה זה, המאמץ בחלקו גישות שהוצגו בשנים האחרונות בידי חוקרים אחדים, מציע לארגן את כלל החומרים הנראטיביים בבבלי (ובעתיד גם בספרות חז"ל כולה), על מאפיינייהם הייחודיים, בהתבסס על אפשרויות קונספטואליות עדכניות שמקורן בנראטולוגיה (narratology), בתיאוריה של הז`אנר (genre theory), ובמחקר הספרות החישובי (computational literary studies). הוא נשען על שלושה יסודות עיקריים: (1) הרחבת הגדרת המינימום לסיפור אל מעבר לקטגוריזציה הסטרוקטורליסטית הקלאסית; (2) תפיסת המערכת הז`אנרית בכללותה כמערכת רב-מימדית אך לאו דווקא הירארכית; (3) הכרה בנחיצותן של צורות סיווג שונות, המתאפשרות כעת יותר מבעבר הודות למפנה הדיגיטלי/חישובי. יסודות אלה יתוארו ויודגמו בהרחבה, תוך התמקדות בתרומתם האפשרית להמשגה מחודשת של הסיפור ההלכתי.