Challenge Strategies in a Hebrew Feminist Political Interview

ההרצאה תעסוק בניתוח בלשני-פרגמטי של ריאיון פוליטי רווי באתגור, בין שרון שפורר לחברת הכנסת מרב מיכאלי. לריאיונות פוליטיים פוטנציאל מאתגר גבוה, הנובע הן מן התוכן העימותי שלהם והן מן העובדה שמדובר בסוגה ממוסדת, אשר לה חלוקת תפקידים ברורה ונוקשה. בניגוד לתפיסה הבלשנית הרואה באתגור ביטוי לשוני לעימות בשיח, ויצמן (2008), בעקבות לאבוב ופאנשל (1977), מבססת את המושג על הגדרת התפקיד החברתי: אתגור לדידה הוא ערעור של ממש על יכולתה של הדוברת לבצע את תפקידה החברתי כהלכה. היא מבחינה בין שני סוגי תפקידים שעלולים להיות מאותגרים בריאיון החדשותי: תפקיד דיסקורסיבי ותפקיד חברתי. התפקיד הדיסקורסיבי קשור בהגדרת התפקיד המקובלת של כל משתתפת במסגרת הריאיון: מראיינת או מרואיינת. לעומת זאת, תפקידיה החברתיים הם אלו שמחוץ לריאיון (לדוגמה פוליטיקאית, אם או רופאה) (ויצמן 2008).

במרכז ההרצאה יעמוד דיון בריאיון פוליטי שבו העיתונאית שרון שפורר מראיינת את חברת הכנסת מרב מיכאלי. ברצוני לטעון כי התפקיד החברתי העיקרי שנדון במאמר הוא התפקיד "פמיניסטית רדיקלית". במילים אחרות, המשתתפות נוקטות אסטרטגיות אתגור שונות, ישירות ועקיפות, כדי לאתגר זו את הפמיניזם של זו. בייחוד אבקש להתמקד בפעולות דיבור אירוניות (Haverkate 1990) כאמצעי לאתגור עקיף. אראה כי האירוניה משחקת תפקיד ייחודי בריאיון שפורר-מיכאלי: היא משמשת את המשתתפות לאתגור הדדי, הן של תפקידן החברתי והן של תפקידן בשיח, וכך הן יוצרת מעין נקודות שיא של אתגור, בריאיון שהוא ממילא קונפליקטואלי מאוד.

Haverkate, H. 1990. A speech act analysis of irony. Journal of pragmatics, 14 1, 77–109.

Labov, W. & D. Fanshel. 1977. Therapeutic discourse. London: Academic Press.

Weizman, E. 2008. Positioning in media dialogue. Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins.