Betrothal Celebrations in Prague and in Ashkenazi Communities: A Prism of the Intersection of Halakha, Kabbalah, and Society in Post-Medieval Europe

ההרצאה המוצעת תסקור את הקונפליקט שהתעורר במוצאי ימי הביניים בין הקהילה האשכנזית וההנהגה הרבנית ביחס למגע גופני של זוגות מאורסים. הרבנים ישעיה הורביץ, יונה לנדספר ויהונתן אייבשיץ ראו את הקרבה בין בני הזוג כחטא חמור, ואילו חברי הקהילה ראו במפגשים היזומים חלק מההליך התקין של יצירת זוגיות והקמת תא משפחתי. כפי שנראה העימות נבע מהניגוד בין המנהג הקהילתי והקביעות ההלכתיות העדכניות. לפי הנורמה האשכנזית הקדומה אין פגם ביחסי אישות לא פוריים. קשר הנישואין נוצר בהליך מדורג, ואירוסים הם התחייבות בלתי חוזרת השקולה לנישואים. כמו כן התקיימה תפיסה עממית הקושרת בין חוקי הטהרה והנישואים.

בניגוד לכך הרבנים מנהלי המאבק הושפעו מהדוקטרינות הקבליות המתפשטות מארץ ישראל, והעדיפו את הטקסט הספרותי על פני המנהג הקהילתי. ייתכן שניתן לקשור בין שני המניעים הרבניים. ההפנמה שהנורמות הקבליות המקודשות סותרות את המסורת הובילה להתנערות רבנית מהמנהג כגורם בעל משקל מחייב, וממילא להעדפת היצירה הכתובה. בניגוד לכך הציבור היהודי הרחב לא נחשף לסודות הטמירים, ונשאר דבק במקובל מדורי דורות. קיימת מחלוקת מחקרית בשאלת התפתחות ההלכה היהודית. יעקב כ"ץ התייחס לשינויים בהלכה כתוצר של האינסטינקט הריטואלי של ההמונים. כאשר רק בדיעבד ניסחו הרבנים בפורמולה הלכתית את המקובל בציבור הרחב. בניגוד לכך אפרים אלימלך אורבך ראה את התפתחות ההלכה כנובעת מהנחיה של האליטה הרבנית, והתחשבות במצוקות הקיום של ההמון הרחב היה אחד המשתנים בפסיקה הרבנית. המחקר שיוצג בהרצאה יחזק את עמדתו של כ"ץ. ויראה כיצד ההמונים קיימו ריטואלים פומביים תוך התעלמות מהטקסטים הספרותיים וההנחיות הרבניות.