ניתוח מקראות לימוד בהקשר מגדרי הינו נושא שהוקדשה לו תשומת לב רבה במחקר בארץ ובעולם. ממצאי מחקרים קודמים מלמדים על מגמות שמרניות של מקראות הלימוד בתחום המגדר. חקר המקראות בשלהי המאה הקודמת הביא לתמורה מרחיקת לכת. החינוך לשוויון מגדרי הפך להוראה מחייבת שעוגנה בחוזר מנכ"ל תשס"ג\4(ד)9.4-4. חוזר המנכ"ל שיצא בשנת 2002, קבע כללים מחייבים ליצירת שוויון מגדרי בספרי הלימוד. אולם, מאז לא נערך מחקר כלשהו לבחינת מידת יישום הנחיות המשרד בשאלת השוויון המגדרי במקראות הלימוד. קושי זה הועלה בדו"ח שפרסם אגף המחקר של הכנסת בשנת 2019. מטרתו של מחקר זה היא לבחון את מקראות הלימוד שנכתבו ואושרו לאחר שיצאו הנחיות משרד החינוך. המחקר בודק האם חל שינוי בעיצוב יחסי המגדר במקראות הלימוד ומתמקד בהשפעות ההדדיות שבין מגדר ודת שכן, הדת מהווה גורם מרכזי במאבק על שימור יחסי מגדר. במחקר הנוכחי נערכה השוואה בין 38 מקראות לימוד מאושרות על ידי המשרד שנכתבו במקביל לחינוך הדתי ולחינוך הממלכתי. מן המחרק עולה כי המקראות הממלכתיות, מגלות שימת לב רבה להיבטים מגדריים. גם במקראות הממלכתיות דתיות קיים שינוי מתון בייצוג המגדרי. בשני הזרמים ככל שעולה גיל התלמידים פוחת הייצוג של הנשים בצורה משמעותית. ייצוגי המגדר במקראות של הזרם הממלכתי דתי משקפות מתחים ומאבקי כוח פנימיים, למשל, בין חוגים אשר מכונים חרדים לאומיים, לבין חוגים בעלי נטיות ליברליות. השיח הער בחברה הציונית דתית בדבר מקומה של האישה במרחב הדתי חודר למקראות ומביא הן למסרים שמרניים התומכים למשל בהפרדה מגדרית והן למסרים ליברליים הנוגעים למקומן של נשים במרחבים ציבוריים מגוונים. דווקא בהקשרים דתיים מגלות המקראות לבתי הספר הממלכתיים שמרנות יתרה, מעבר לזו המצויה במקראות הדתיות. הן בוחרות להציג את בית הכנסת כמרחב גברי בלבד. שמרנות זו זולגת גם למרחבים שאינם דתיים. למשל תת ייצוג בולט של נשים במדים דווקא במקראות של בתי הספר הממלכתיים.