The Status of Converts According to Halakhah in the Context of Roman Laws on New Citizens and Freed Slaves

בהעדר הוראה מקראית מפורשת לגבי הגיור, כמה סוגיות שנוגעות למעמדם של הגרים נותרו שנויות במחלוקת בספרות התנאית. בתחום הנישואים התווכחו החכמים על שאלות כגון: האם הגר הוא חלק מקהל ה`? האם מותר לגר להתחתן עם ממזרת? האם לגיורת מותר להתחתן עם סריס? האם לבת הגר מותר להינשא לכוהן? בתחום הליטורגיה עלתה השאלה האם הגר רשאי לומר "אלוהינו ואלוהי אבותינו"? החכמים דנו גם בתחום המנהיגות מתוך ניסיון להסביר את האיסור על כהונת גרים בתפקידים ציבוריים, בייחוד כאלו שכרוכים בהפגנת סמכות כלפי "ישראלים וותיקים". כאן עלתה השאלה האם צאצאי הגרים יכולים לשבת בסנהדרין הן בדיני נפשות, והן בהוראת הלכה לעם ישראל? האם ראוי שהם ישמשו כפרנסי הקהילה או גבאי צדקה? סוגיות אלו קשורות להבנת מעמדו של הגר בתוך ההיררכיה הפנימית בעם ישראל.

מעמד הגרים בהלכה נראה לכאורה כעניין יהודי פנימי הנוגע להסדרת היחסים והמעמדות בתוך העם או בין העם לאלוהיו. למרות זאת ישנן הקבלות מעניינות בין ההלכה שעוסקת בנושאים הללו לבין חוקים רומים שעוסקים במעמדם של אזרחים חדשים ועבדים משוחררים. במחקרים קודמים דנתי בכל פעם באחד מהנושאים הללו (נישואים, מנהיגות, ליטורגיה ועוד). בחלק מהמקרים טענתי שבבואם לעצב את ההלכה העוסקת במעמדם של הגרים היו מבין התנאים כאלו שהשתמשו בדפוסי חשיבה, בקטגוריות משפטיות ואף בפרטים מסוימים של חוקים ונורמות רומיים הנוגעים למעמד אישי.

בהרצאה זו אציג סיכום ביניים של הסוגיות השונות בהן עסקתי, מתוך ניסיון לשרטט תמונה כוללת ביחס לשאלת הקשר שבין החוק הרומי לבין מעמדם של הגרים בהלכה התנאית ובתלמוד הירושלמי. אציע שבמסגרת הדיון במעמד הגר, החכמים שחיו באימפריה הרומית שאבו מתוך החוקים והנורמות שרווחו בעולם הסובב אותם. עם זאת הם גם השתמשו בתפיסות יוחסין ושייכות לעם ישראל ששונות מאד מהמקובל בחוק הרומי. ניגוד זה ניכר במחלוקות בין התנאים ולאחר מכן בין חכמי התלמוד הירושלמי. בסופו של דבר השילוב של התפיסות השונות יצר תערובת ייחודית בנוגע למעמדו של הגר בספרות חז"ל.