The Debate about Sara Schenirer’s Legacy

במרכז מהפכת חינוך הבנות היהודיות במזרח אירופה עומדת דמותה של שרה שנירר (1935-1883), מייסדת רשת החינוך של `בית יעקב`, שזכתה למקום-של-כבוד יוצא דופן בחברה החרדית. לא סוד הוא שהמקור להשראתה, כפי שהיא מעידה בזכרונותיה, קשור בקשר אמיץ ליהדות גרמניה הנאו-אורתודוקסית, האמונה על שיטת תורה עם דרך ארץ. שיטה זו, שקנתה אחיזה במערב אירופה, נדחתה בתוקף על ידי רבני מזרח אירופה - על אף הערכתם החיובית למייסדה, הרב שמשון רפאל הירש (1888-1808). אודות מורשתו של הרב הירש התנהל פולמוס נוקב, ופולמוס דומה, אם כי מצומצם יותר, התנהל על מורשתה של שנירר. חינוך הבנות במזרח אירופה עבר תוך פרק זמן קצר שתי מהפכות. המהפכה הראשונה נוצרה עם הקמתה של רשת בית יעקב בהשראת שיטת תורה עם דרך ארץ, שביקשה למזג בין יהדות להשכלה כללית, במיוחד בתחומי הרוח. המהפכה השנייה התרחשה סמוך לאחר מותה של שנירר (1935), והחזירה אותה לקו האורתודוקסי השמרני, שצמצם את לימודי החול ללימודים למטרות פונקציונליות בלבד.

כבר עם פטירתה של שנירר התעוררה מחלוקת על טיב יחסה לשיטת תורה עם דרך ארץ ועד כמה הושפעה ממנה. גם בין אלה שהודו בהשפעתה של שיטה זו עליה ניעור ויכוח בשאלה אם שנירר אימצה אותה מחוסר ברירה (`בדיעבד`)או מתוך העדפה עקרונית ורצויה (`לכתחילה`) – בדומה להבחנה שנוצרה בפולמוס על מורשתו של הרב הירש.

בהרצאה זו אבקש לעמוד על העמדות השונות בפולמוס שאלת מורשתה של שנירר, על ההתפתחויות שעבר ועל זיקתו לפולמוס על מורשת הרש"ר הירש. פולמוס זה יכול להעניק לנו גם תובנות באשר לדרכה של החברה החרדית: על הרצון לעמוד על גבולות חברה זו בתחום חינוך הבנות וליצור אבחנה ברורה בין דתיות `חזקה` לדתיות `פשרנית`; על גיוס ההיסטוריה לטובת מטרה זו, לעתים תוך שכתובה; ועל קשיי הניסיון לאחוז את החבל משתי קצותיו: מצד אחד להאדיר את דמותה של אשה חרדית יוזמת ומשפיעה כדמות מופת ומצד שני לצמצם את תפקיד האשה החרדית לגבולות הגזרה השמרניים.