The Other Side of the Kibbutz: Yariv Ben Aharon and the Return to the Jewish Bookshelf as a Source of the Formation of Jewish- Kibbutz Identity

עד שלב מסוים היה יריב בן-אהרן סמל ומופת לדמותו של בן הדור השני הממשיך את התלם שהתוו לו הוריו. הוא אימץ ללא כל ביקורת את המורשת המשימתית של "הקיבוץ המאוחד" וחתר להגשימה ללא דופי.

עד 1966 יריב עומד בכל הציפיות ומהווה מופת ודוגמא לבן הנרתם בשמחה להגשים את עולם החלומות והציפיות של הוריו. החל משנה זו בן אהרן מבקש למרוד במרד של דור המייסדים ולהמיר סימני קריאה בסימני שאלה. לאחר מלחמת ששת הימים יוצא בן אהרן למסע ארוך ומתמשך לבחינת הזיקה בין זהותו הקיבוצית לזהותו היהודית.

החל משלב זה, משמש "ארון הספרים היהודי" למקור היניקה המרכזי באמצעותו ביקש יריב לעצב את זהותו הרוחנית. בן אהרן מבקש להצביע על הקשרים ההדוקים שבין ערכי הקיבוץ לבין זיקתם למורשת היהודית. ביטוי מוחשי למגמות אלה ניתן למצוא בחוברת שהוציא יריב בן-אהרון בשם "שורשי יניקה – הצד השני של הקיבוץ"[1]. החוברת בנויה ממאמרים רבים הלוקחים מושגי יסוד כגון "עגל הזהב", "אדם ועולם על כפות המאזניים", "צלם אלוהים באדם" ומצביעים על גלגולם החל במקרא, עבור לחז"ל ולחסידות וכלה בכתבי העליות הראשונות ובהוגי הדעות של תנועת העבודה: ברל, ברנר, גורדון וכו`. דומה שניתן לפרש את הכותרת "הצד השני של הקיבוץ" כהמשך משלים למורשת הסוציאליזם. כאילו ביקש בן-אהרון לומר שאת ערכי הקיבוץ ואת "שורשי היניקה" שלו ניתן למצוא לא רק בקוטב המחשבה הסוציאליסטית-אירופאית, אלא גם באוצר המורשת היהודית.

אין זה מקרי שלאחר הציר המארגן של החוברת "שורשי יניקה" פנה יריב בן-אהרון למפעל דרשני המכונה "מפעל המסכתות". למול "קפיצת הדרך" הבן גוריוניות ביקש בן אהרון לעגן את הקשר בין ערכי היסוד של הקיבוץ לבין ארון הספרים היהודי.

מחקר זה מבקש לבחון את מפעלו הרוחני של יריב בן אהרן, כמקרה בוחן המשקף את מערכת היחסים המורכבת בין הקיבוץ לבין התרבות היהודית.

[1] בן-אהרון יריב, שורשי יניקה - הצד השני של הקיבוץ, מרכז הדרכה אפעל, 1984.