מוטיב נפוץ במכתבי הגניזה הוא שהמכתב ממלא את מקומו של הכותב הנעדר עבור הנמען (ולפעמים גם ההיפך). אולם, איך מתבטאת נוכחותם של הכותב והנמען במכתב? איך הגוף מיוצג באמצעות טקסט? בהרצאה זו, אבקש לבחון את נוכחות הגוף, של הכותב/ת, הנמענ/ת ושאר חברי משפחה במכתבי הגניזה. מכתבים מספרים לנו על גופים חולים, משתוקקים, רעבים, ומזדקנים. על ידי בחינה והשוואה של מכתבים של גברים ונשים אציע קריאה מגדרית אשר מתייחסת גם לקטגוריות נוספות כגון גיל ומעמד ושמה לב גם להיעדרות הגוף ולא רק לנוכחותו. בחינת הצגת הגוף במכתבי הגניזה מהווה נקודת מפגש פורה בין שני כיווני מחקר: מכתבי נשים מצד אחד, והגברויות היהודיות בעולם האסלאם בימי הביניים מצד שני.