Is the recent entry of Avoda and Meretz to the Benet government, in spite of all, the swan song of two historical left movements?

כניסתן לפני חצי שנה של העבודה ומרץ לממשלת בנט הינה ציון דרך משמעותי לשתי המפלגות ששהו באופוזיציה כ20 שנה. למעשה מזה למעלה מרבע מאה השתיים נמצאות בירידה מתמדת בבחירות לכנסת שאף החריפה בעשור האחרון. השתיים מייצגות תנועות שמאל מרכזיות בעבר ששורשיהן עבור הראשונה מגיעים לראשית המאה ה20 דרך מפא"י, אחדות-העבודה ופועלי-ציון ועבור השניה לערב הקמת המדינה דרך מפ"ם ור"ץ. השתיים אף היו מפלגות דומיננטיות עוד בתקופת הישוב וזמן ארוך אח"כ בתקופת המדינה ואף עיצבו אותה בדמותן והנהיגו את ממשלתה תקופה ארוכה. אך נראה כי לאחרונה הן סיימו את תפקידן הפוליטי כמגייסות ציבור בוחרים משמעותי וכמעצבות מדיניות מנהיגה בישראל. מטרת הרצאה זו היא לבחון תהליך התדרדרות ארוך זה ומשמעויותיו על רקע השינויים שחלו הן במצעי המפלגות ובהנהגתן והן בחברה הישראלית תוך הבהרת ציוני דרך מרכזיים בפוליטיקה הישראלית ובמערכת היחסים המתדרדרת בין המדינה והפלסטינים. זאת מאז עצירת תהליך אוסלו בעקבות רצח רבין ובעקבותיו כשלון קמפ-דייויד 2 וממשלת ברק, אלימותה הגוברת של האינתיפדה השניה ועליית כוחו של החמאס. על כך יש להוסיף את תחושת הכשלון בציבור היהודי מתוצאות ההתנתקות ואי-הגשמת הציפיות מתהליך אנאפוליס ומשיחות ממשלת אולמרט עם אבו-מאזן ולבסוף, עלייתו של נתניהו כראש הממשלה למשך למעלה מעשור כשמפלגות השמאל אינן מצליחות לאתגר את מדיניותו בקרב הציבור הן בנושאי פנים והן בנושא הפלסטיני. האימוץ בציבור היהודי של תפיסות ימניות - קפיטליסטיות ועמדות לאומניות בנושא הסכסוך הביא לחיזוקן המתמשך של מפלגות הימין הלאומני המהוות כיום רוב בכנסת ואף נתמכות ע"י המפלגות הדתיות היהודיות אשר הפכו גם הן ללאומניות. במצב זה ניסו שתי מפלגות השמאל שסבלו מחילופי הנהגה תכופים אך חסרי השראה וכריזמה שלא לחדד מדי את עמדותיהן בנושא הפלסטיני כמו בנושא הכלכלי והסתפקו בעיקר בתמיכה בליברליזם אזרחי-חברתי שאומץ בחלקו גם במפלגות המרכז והימין תוך שהן פוזלות לעתים לכניסה לקואליציות