בהרצאה זו אציג את מנהגי השיער של יהודי חבאן במחזור החיים. מדובר בקהילה קטנה מתימן הדרומית-מזרחית, שעלתה לארץ בשנות החמישים של המאה ה-20 והתיישבה במושב ברקת וממשיכה לערוך טקסי שיער. יהודי חבאן חיו תחת חסות שבטית, מנהגי השיער שלהם ייחודיים ומבחינים אותם מיהודי תימן, שחיו תחת חסות האמאם: בעוד שאת יהודי תימן אייפנו הראש המגולח ופאות הצדעיים, הגברים החבאנים הילכו בשיער ארוך כדרך השבטים, בעוד שיהודיות תימן כיסו את שיערן, היהודיות מחבאן קלעו את שיערן הארוך לצמות דקיקות ועיצבו משולשים מעל המצח. מנהגי השיער שלהן עוררו חשד באשר לזהותם היהודית, אך אטען כי מדובר בפרשנות ייחודית למשטור השיער כסימן זהות וסמל מוסרי, המתחייב מהציווי המקראי, מההלכה היהודית ומהחוק המוסלמי, זאת במפגש עם הסגנון המקומי. במהלך עבודת השדה בקרב בני הקהילה עלו פרקטיקות שיער מרובות, יומיומיות וטקסיות גבריות ונשיות - מלידה ועד קבורה. בחינתן מגלה כי מדובר בסמל מפתח, היא חושפת דפוס שנע בין טיפוח השיער להזנחתו, המבטא מעברים מזהות מוגדרת ללימינאלית. תנועה זו במחזורי הזמן, המהווה את ההקשר, כמו גם השמות הפנים-תרבותיים שמעניקים בני הקהילה לטקסים ולחלקי השיער המעוצבים, מאפשרים לעמוד על המשמעויות הסמליות שנושא השיער: בין חיים למוות, בין טומאה לטהרה, בין א-מיניות לזמינות מינית ופוריות, בין צניעות והסתרה לגילוי ועוד. טקסי השיער בעיקר לכלה ממשיכים להתקיים בארץ והם נתונים לתהליכי שימור ושינוי, הן בפרקטיקה והן במשמעות המיוחסת להם