פרקטיקות דתיות של נשים בחברות מסורתיות היו בדרך כלל מבוצעות על-ידי הגוף ונטועות עמוק בתוכו. כך גם פרקטיקות של נשים יהודיות ספרדיות באימפריה העות`מאנית. בהרצאה המוצעת אתמקד בפרקטיקות של נידה וטבילה מתוך הפרספקטיבה של הגוף, הגוף כמבצע וכמכתיב את הטהרה של הקהילה כולה. אראה כיצד נשים וגברים פעלו בזמן הנידה וגם בימי הלבונה ואטען כי זמן הנידה כפי שאנחנו חושבים עליו כיום עבר תהליך של החמרה ולא כך חשבו ופעלו היהודים העות`מאנים עד השליש האחרון של המאה ה-19. שלא כמו בקרב השכבה התורנית, עבור היהודים והיהודיות הממוצעים נידה היה דבר שלא יוצא מן השגרה וגם לא התאמצו לשנות את חייהם יתר על המידה כאשר האישה עברה לסטטוס החדש של חוסר טהרה. כמו כן, אבקש להראות כיצד פרקטיקות נידה וטהרה אלו היו מחוברות למרחב העות`מאני מסביב, ובפרט לפרקטיקות הטהרה של נשים מוסלמיות באסתנבול, סלוניקי ואיזמיר. בכך אני מקווה לתרום להבנתנו את המרחב האינטימי של נשים, וכן בין גברים ונשים, ולהיסטוריה הדתית של נשים יהודיות בארצות האסלאם.