“They Will Not Have Mercy on You”: Tensions between Karaites and Rabbanites in the Ottoman Empire in the Early Modern Period

היהדות הקראית באימפריה העות`מאנית הייתה חברה הטרוגנית. היא כללה קהילות של דוברי ערבית, בעיקר בקהיר, דמשק וירושלים, וקהילות של דוברי יוונית (ומאוחר יותר תורכית) בעיקר באסתנבול. כל הקהילות הקראיות פעלו במרחב עירוני רב-תרבותי, לצד מוסלמים, נוצרים ויהודים רבניים.

ההרצאה תדון ביחסים בין רבנים לקראים במאות השש-עשרה–השמונה-עשרה. היחסים בין העדות יידונו בהרצאה מתוך מבט-על על היהדות הקראית בעת החדשה המוקדמת. ננסה לבחון מה ניתן ללמוד מהשוואת מערכת היחסים בין רבניים לקראים במרכזים יהודיים אחרים – חצי האי קרים (שהיה שטח חסות של הסולטאנים העות`מאנים) וממלכת פולין-ליטא – למערכת היחסים הבין-עדתית באימפריה העות`מאנית. בניגוד למציאות במזרח אירופה, שבה היו הקראים כפופים להנהגה המרכזית של האוטונומיה היהודית בפולין, הרי שביהדות העות`מאנית לא הייתה הנהגה מרכזית, והקראים לא היו נתונים למרותו של מנהיג רבני. עם זאת, במקרים רבים התפתח דפוס של כפיפות לא רשמית להנהגה הרבנית, בשל הנחיתות הכלכלית והדמוגרפית של הקראים. כפיפות זו, בנוסף להבדלים הידועים בהלכה ובלוח השנה העברי, עוררה עימותים קשים בין שתי העדות, שהוסדרו על ידי פנייה לבית הדין השרעי או למושל העות`מאני.

הקראים והרבנים היו בו זמנית חברה אחת ושתי חברות נפרדות. מחד, הם חלקו מקורות משותפים וערכים זהים ואף שיתפו פעולה, בנסיבות שונות, במישור הארגוני. מאידך, הם השתייכו לשתי קבוצות יריבות, אשר יחסיהם המתוחים הידרדרו מעת לעת למחלוקות וסכסוכים. בהרצאתי אנסה לשרטט את תמונת היחסים המורכבים והמשתנים לאורך זמן בין שתי הקבוצות.

בהרצאה תוצג תרומתו של מכלול תעודות בערבית-יהודית מאוסף פירקוביץ` בספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג להכרת עולמם של הקראים בערי האימפריה העות`מאנית, ולהבנת אופי היחסים ביניהם לבין היהודים הרבניים. תעודות אלו מעלות כי היחסים בין העדות היו מתוחים יותר משהיה מקובל לחשוב בעבר, ומתיחות זו אף גלשה לעתים למקרי אלימות, תלונות לשלטונות, עלילות שווא ועוד.