“A Slave Who was Taken Captive and Ransomed”: Mishnah Gittin 4:4 in Light of Roman Law

עומק השפעת החוק הרומי על ההלכה התנאית היא חידה שמעסיקה את החוקרים זה מאה שנה. דוגמאות שונות למקבילות בין ההלכה התנאית היהודית ובין החוק הרומי נידונו במחקר, אולם למרות זאת עד היום נטושה מחלוקת בשאלת המשמעות של מקבילות אלו, ובשאלה האם מדובר בדוגמאות בודדות, המשקפות שאיבה שטחית בלבד, או שאין זה אלא קצה הקרחון של השפעה עמוקה הרבה יותר. סוגיה זו מעוררת לאחרונה דיון מחודש, בעקבות שורה של מחקרים שעסקו לא רק בהסדרים משפטיים דומים בין שני הקורפוסים, אלא בתפיסות תורת משפטיות דומות, בעיקר במה שנוגע לרעיון האזרחות הרומי המתבטאת בתחולת החוק והאופן שבו הוא משתקף במקבילות בהלכה התנאית – בין היתר בהלכות הקשורות לשבויים. בהרצאה זו נבקש לתרום לדיון המתחדש ממד נוסף באמצעות דיון בהלכה במשנה גיטין ד, ד, העוסקת ב"עבד שנשבה ופדאוהו". נבקש להראות כי ישנה מקבילה טקסטואלית ישירה בין הלכה לזו לבין קטע מתוך חיבורו של המשפטן הרומי טריפונינוס. מקבילה זו אף מלמדת כי ההיגיון המשפטי שביסוד ההלכה מבוסס על עקרונות הלקוחים מתוך המחשבה המשפטית הרומית. יתרה מכך, ההשוואה חושפת קשר עמוק יותר בין סדרת הלכות במשנה ובין כמה סעיפים עוקבים בחיבורו של טריפונינוס. לאור זאת, נבקש להציע שלא מדובר בשאילה נקודתית אלא שדוגמא זו עשויה להצביע על קשר משמעותי בין ספרי המשפטנים הרומים וסדר הלימוד בבית המדרש.