בהרצאה נבחן את הכרעותיהם ההלכתיות של פוסקים מן הבלקן במאה השש-עשרה ביחס לגירושי אשה בניגוד לרצונה. נתמקד בבחינת הכרעותיהם של פוסקים ממוצא רומניוטי וספרדי, תוך התייחסות למסורת ההלכתית משפטית של הפוסק, לעיר ולקהילה בה פעל, ולהשפעות המפגש האינטנסיבי בין העדות השונות, על מסורותיהן המגוונות, שהתרחש בתקופה זו בעקבות גירוש ספרד ומסיבות נוספות.
נתייחס לעילות שונות שבהן נידונה האפשרות להתיר לאיש לגרש את אשתו בניגוד לרצונה: כאשר האיש לא קיים את מצוות פריה ורביה, במקרים בהם חלתה האשה, פיזית או נפשית, באופן שהקשה על החיים המשותפים, ובמקרים של התנהגות לא ראויה מצד האשה או מרידתה בבעלה.
נדון ביחסם של הפוסקים הרומניוטים והספרדים לתקנה המיוחסת לרבנו גרשום מאור הגולה האוסרת לגרש אשה בעל כורחה, להתחייבות שנוספה באופן תדיר לכתובה בה התחייב החתן לא לגרש את אשתו בניגוד לרצונה, ולשבועה שחיזקה התחייבות זו.
לסיום נשאל מה הועדף על ידי הפוסקים: התרת התקנה או השבועה שלא לשאת אשה אחרת או התרת התקנה או השבועה שלא לגרש את האשה בעל כורחה, והאם להעדפה זו יש קשר למוצאו ולמסורתו ההלכתית של הפוסק.